☆Bound to be Bunny☆

היוש שוב!

אז יש התקדמות מאז הפרסום האחרון. מחפשת בעיקר נשלטת שמעוניינת לשרת וכו' 

כמובן שנבצע הכירות, תיאום ציפיות וגבולות☝️לפני

 

למעוניינות TALK 2 ME💋

 

***ללא מין****

לאירוע חד פעמי אקסקלוסיבי מחפשת גברים ונשים שכל רצונם הוא לשרת, להגיש, לנקות. אם זה מדבר אליכם אשמח שתפנו אליי בפרטי☺️

*ללא מין*

 

עלה לי באדום😈

אוקיי, אז ניתן לי שבוע התנסות בפלטפורמה וכל הכיף הזה הולך להסתיים בקרוב...

נראה לי שנצלתי את ההזדמנות 😊

 

בשקט הזה שבין היין ללילה,

אני רק מחכה לידיים שלך.

למגע הזה שיודע בדיוק מתי ללטף… ומתי להשאיר סימן.

מחכה שתמשוך אותי קרוב,

שתפרק ממני את כל הרעש,

שתאחוז בי חזק מספיק כדי שאפסיק להחזיק את עצמי.

יש משהו בביטחון שלך שמצליח גם להכאיב, גם להרגיע,

גם לשלוט בי… וגם לאסוף אותי אחר כך חזרה לחתיכה אחת.

 

חג שמח🥂

 

DOM FENRIR

טוב.

באתי לעשות דרופ קטן של תמונות מליין התיאטרון המטורף שהיה בשישי האחרון בבית שלי- הדאנג'ן.

אני והשולטת המושלמת שלי שיחקנו קצת (הרבה) באש😈

ןכן, זה עלה לי בכוויה...

אבל תראו איסה יפה יצאאאאאא🤩🤩🤩🤩

​הייתי ילדה רעה. טוב, אהיה כנה,  אולי לא ארכי-נבלית, אבל בהחלט שובבה.

שובבה במידה כזו שהצריכה סדרת חינוך קטנה.פצפונת.

האמת היא שפרטי העבירה כבר מזמן התפוגגו מזיכרוני, אבל גזר הדין? הו, גזר הדין נחרט היטב. ולא רק בזיכרון.

​הטקס החל בקפידה. הוא פרש את השמיכה, ובמחוות אמן מתוזמנת החל לפזר עליה עצם זר. גרגירים.

כן, שוחחנו על זה קודם לכן ברוח מבודחת, אבל האמנם שקלתי ברצינות את האפשרות שנערב כוסמת באקט הסאדו-מזוכיסטי המפואר שלנו? ובכן, כוסאמק. מסתבר שכן.3

​במבט סמכותי ויציב הוא סימן לי להתיישב. ברכיים חשופות ישירות אל מול אותם גרגירים קשיחים ובלתי מזוהים. ואני? הרי אני גיבורה דגולה. חמושה באגו פילוסופי ובביטחון עצמי מופרז, באמת ובתמים האמנתי שאני גדולה על המאורע.

והצלחתי. בהתחלה.

​אלא שהרומנטיקה של הסבל התחלפה מהר מאוד במציאות לא נוחה בעליל. השלב המרתק באמת הגיע כשהוא הניח את רגלו על רגלי, ומשקלו מחץ אותי מטה אל עבר אותה כוסמת ארורה. באותו רגע, כל גיבורי המיתולוגיה היוונית קרסו יחד איתי.

​אני תוהה לעיתים כמה רצינות תהומית ופנים חמורות אפשר להחזיק בתוך סשן. כאב לי? בוודאי. הציק לי? ללא צל של ספק. אבל בתוך תהומות המזוכיזם הקטן הזה, מצאתי את עצמי פשוט פורצת בצחוק מתגלגל. צחוק משחרר, גם אם הוא לחלוטין על חשבוני.

​ודאדי שלי? הוא צחקק קשות יחד איתי. הוא הביט בי מלמעלה בעיניים טובות, חמות ומלאות קבלה, ובמבט האחד הזה נעלם כל הכאב. ברגע הזה הבנתי שוב את מהות ההתמסרות שלי אליו: הידיעה שלצד הנוקשות והעונש, אני תמיד מוחזקת בידיים הכי בטוחות ואוהבות בעולם.

 

Dom fenrir

יש ערבים שאתה מגיע אליהם על אדים אחרונים.

ואתמול? הגעתי מרוקנת.

 

מיגרנה שלא עזבה כבר יותר מ־12 שעות, הגוף כבד, הראש מתפוצץ, וכל מה שרציתי זה למצוא פינה חשוכה ולהיעלם לתוכה קצת.

 

אבל אז קרה משהו אחר.

 

מכל כיוון הרגשתי את הלב שלכם.

 

אנשים ניגשו, שאלו, בדקו, חיבקו במילים, במבט, בנוכחות.

 

כי כנראה שאף אחד לא רגיל לראות אותי ככה.

 

האמת? גם אני לא.

 

לאט לאט המועדון התחיל להתמלא.

 

המוזיקה התחזקה, התאורה קיבלה חיים, והאוויר התחיל לבעור בציפייה.

 

זה לא היה עוד ערב.

 

זה היה תיאטרון חי.

 

בכל עמדה חיכה מיצג אחר. ארבעה עולמות שונים שפעלו במקביל.

 

שלטים מסודרים, הסברים, תפאורה, אנשים שעוברים ביניהם עם עיניים פעורות וסקרנות של ילדים.

 

וככל שהמקום התמלא, היה אפשר ממש להרגיש את הטירוף באוויר.

 

ואז הגיע הרגע שלנו.

 

החלפנו בגדים ועלינו לעמדת מיצג השעווה.

 

עמדנו בקדמת הבמה, כשמאחורינו, ממש במקביל, מתרחש מיצג מומיפיקציה מהפנט.

 

שני עולמות שונים לחלוטין שמתרחשים יחד מול עיני הקהל מתוך ארבעה מיצגים חיים שפעלו בו־זמנית.

 

והקהל?

 

מרותק.

 

הטפטוף הראשון של הנר השחור פגש את העור בעקצוץ חד, כזה שמפתיע לשנייה עד שהגוף לומד לקבל אותו.

 

השולטת המהממת שלי שוקדת ומתחילה לעבוד שכבה אחר שכבה.

 

שעווה צהובה.

 

שעווה אדומה.

 

חימום.

 

קירור.

 

עוד טפטוף.

 

עוד קו.

 

לאט לאט משהו התחיל להיווצר.

 

צד אחד של הגוף נצבע ראשון, אחריו היד בטפטופים שנראו כמו כנף מתפתחת, ולבסוף אזור החזה כולו הפך לקנבס חי.

 

ובין כל הטפטופים והצבעים נולד עוף החול.

 

יצירה שלמה שנבנתה בזמן אמת מול עשרות עיניים בוהות.

 

משהו חדש שקם מתוך כאב, חום, סבלנות ותהליך.

 

וזה היה מהפנט.

 

אבל האמת?

 

זה לא היה רק המיצג שלנו.

 

היה שם משהו גדול יותר.

 

באוויר.

 

באנשים.

 

באנרגיה.

 

יכולתי לראות את ההתרגשות על הפנים של כולם.

 

את התחושה הזאת שקורה כאן משהו נדיר.

 

משהו אמיתי.

 

משהו שלא רואים בכל מקום.

 

ואיכשהו…

 

באמצע כל האדרנלין, המוזיקה, האש והאנשים 

 

שכחתי לגמרי שהיה לי כאב ראש.

 

נתראה בשבוע הבא 🖤

 

Dungeon club 

 

I feel needy

 

dom fenrir

MIND FUCK ME DADDY 

@DOM FENRIR