למען האמת, אני לא בטוחה מה אני עתידה לכתוב כאן.
זה מרגיש לי נורא דבילי להקליד בלי מחשבה, אבל אני עושה את זה. בלי היסוס גם.
רציתי לשתף שקצת נמאס לי. אני יודעת שזה נשמע עלוב, אבל קצת נמאס לי. זה רדוד לי מידי כל האירוע הזה פה.
אני לא מצליחה להסביר את עצמי, אני נתקלת בחסמים להתבטא (שזה דבר ממש נדיר). אבל אני קצת עייפה מהאחריות הזאת- האחריות הזאת על עצמי.
מגיל 18 חיפשתי את האדם המתאים למסור לו את האחריות הזאת בחפץ לב, מעבר לכך שלא מצאתי, נפגעתי לא מעט.
אני משנה את המטרה שלי, ככל הנראה משהו בה בעייתי. אבל אם אתם אנשים שיש בהם עומק, ולא מפחדים לצלול לתוכו, שמוכנים לראות פגמים בעצמכם ובאחרים ולהבין כי נוכחותם מהותית בכדי לייצר קשר, אם אתם לא מפחדים מלכאוב, הלוא בלי כאב היופי היה קליפה ריקה.
אז תפנו אליי, גם אם זה סתם. לדבר. אבל בבקשה, תכבדו אותי. אני איני סתם