הזאב והאיילה

אני קושר מנטלי. 

וסאדיסט של עונג. 

אני פרמייל כרבולים.  

אני נותן הרבה לפני שאני לוקח. 

ולוקח רק את מה שאני צריך.

לעולם לא אקח את מה שאת לא רוצה לתת  

אצלי תמיד ה קייר מגיע גם לפני ה אפטר. 

אני מגרגר לא פחות ממה שאני נוהם. 

אני קודם כל בן אדם ורק אח״כ דאדי 

אני מאהב ורק בסוף אני שולט. 

אם כל מה שיש לך להציע לי זה את הגוף שלך, אני לא מעוניין. 

אם את חושבת שהצייתנות שלך מרשימה אותי, את טועה.

גם רף כאב גבוה לא עושה לי את זה.  כי גם ככה אני לא סאדיסט.

האיבר שמחרמן אותי יותר מכל אצלך הוא לא מה שיש לך (או אין לך) בין הרגליים. אלא הוא מה שיש לך בין האוזניים.

אם את חדה. מצחיקה. מבינה שהחיים הם לא פורנו. 

אם את יודעת להביא רגשות.  לתקשר. 

זה מעניין אותי. יש לי עם מה לעבוד פה.

בואי, יהיה לנו כייף.

לאט לאט קטנה.

יש לנו את כל הזמן שבעולם. 

השיר היפה אי פעם?

מילת ביטחון זה מאסט.

אני לא זז איתך מילימטר עד שאני מוודא שאת תזכרי את המילה גם כשתגיעי למצב  סמרטוט רצפה נוזלי. זה קל לזכור מילת ביטחון כשאומרים לך אותה, הרבה יותר קשה כשאת מריירת על עצמך בדמעות עם נזלת מהאף.

אני לא מאמין בשיטת הרמזור. לא מבין אותה. בדס"מ אצלי זה On / Off. או שהגעת  לקצה שלך או שלא ואני יכל להמשיך לסוע.

זה לא מוריד מהאחריות שלי כשולט, וזה לא אומר שאני לא קשוב לך ולגוף שלך במהלך הסשן. ברור שכן. אבל המפתח לעצור נמצא ביידים שלך. האחריות שלי היא לוודא שאת יודעת את זה כל הזמן.

אל תנסי להיות גיבורה בשבילי. אל תנסי להיות מה שאת לא. אני קולט את זה. אם החלטתי שהסשן נגמר, אל תנסי לשכנע אותי שאת מסוגלת ליותר.

מילת הבטחון היא הסכם בנינו. אבן יסוד. היא שלנו. כמו הסשן. כמו ההומור. כמו השתיקות. 

אני באמת שלא ממהר לזיין אף אחת. 

ההפך, זה קצת מוריד לי. 

אני בורר היטב עם מי אני נפגש, ועוד יותר עם מי אני משחק, ועוד יותר למי אני חודר. 

סקס אצלי הוא ברמת קדושה. הוא השלב האחרון והגבוה ביותר ביני לבין מי שאיתי. 

הסקס האמיתי גם ככה מתרחש במוח. במשחק שלפני. בדינימיקה שנוצרת בנינו. שם לב העניין מבחינתי.

אני לא ממהר לשלוף את הזין המהמם שלי, והוא באמת מהמם, לכל אחת.

לא משנה לי כמה את חרמנית. כמה את יפה. לא משנה מה את מוכנה לעשות בשביל שאני אזיין אותך. לא משנה מה את תבטיחי לי. הדמעות שלך לא עובדות עלי. 

אני הבאתי אותך בדיוק למקום שרציתי שתהייה בו. 

ורק אני אחליט אם ומתי את תהייה זכאית לזין שלי.

שח מט. 

איך שאת מדמיינת אותי, זאת פנטזיה שלך.

כאשר את מדמיינת איך שאני נראה או איך שאני שולט, זה אישיו שלך שלא קשור אליי. 

אל תנחילי את הפנטזיות שלך עלי. 

אני מי שאני. את מי שאת. 

לבוא פתוחים. סקרנים. כנים. זה לב העיניין מבחינתי. 

נכון, זה לא נעים לקבל סירוב. אבל זה חלק מהחיים. 

אם את באה אליי עם שק של ציפיות מראש לגבי איך הדברים צריכים להתנהל ומי אני צריך להיות, את יכולה להמשיך וללכת ביחד עם השק שלך למקום אחר. 

בואי נקייה. הייתי אומר שתבואי אפילו עם ענווה.  ככה אני מגיע. אני לא מפיל עלייך את כל הפנטזיות שלי. אני מחפש משהיא לבנות איתה פנטזיות משותפות. 

אני לא השולט שאת צופה בפורנו ואולי גם לא השולט שאת מדמיינת. 

בבקשה גם אל תהייה הנשלטת שאת חושבת שאת צריכה להיות. 

תהייה את. זה הכל. 

אתמול במסיבה היא הסתובבה עם קיין ושאלה אם היא יכולה לתת לי ספנק בטוסיק איתו. ילדה מתוקה בשנות ה 20 לחייה.  

עכשיו לי אין בעיה לקבל ספנק בטוסיק פעם ב, בזמן סקס. אלוהים יודע שמגיע לי קצת עונשים  

סובבתי את התחת שלי אליה ונתתי לה לתת לי ספנק. 

הספנק שלה היה חלש ולא בוצע כראוי. 

הסתובבתי והסברתי לה מה לעשות. 

היא נתנה לי שוב אחד גרוע. 

לקחתי ממנה את הקיין וביקשתי ממנה להסתובב. 

הורדתי לה מכה אחת, אפילו לא כזאת חזקה, והיא פלטה צרחה שעלתה על כל המוזיקה מהרמקולים. 

את רוצה ללמוד עוד?״ שאלתי אותה. 

היא הנהנה עם הראש. 

אחזתי לה את היד ולקחתי אותה למבוך. 

שם סובבתי אותה לקיר והתחלתי ללמד אותה איך נותנים ספנקים עם קיין. אחרי 5 דקות עברתי לידיים שלי, שטובות יותר מכל קיין. אחרי עוד כמה דקות החצאית עלתה ומהר אח״כ  התחתונים ירדו. ואז בין הספנקים ליטפתי לה את התחת ופיסקתי לה את הרגליים. 

״את בסדר? אני יכל להמשיך?״ שאלתי אותה?

״פאק… תזיין אותי כבר״ היא ענתה. 

״את הזין שלי את צריכה להרוויח״ עניתי לה. 

הורדתי לה ספנקים עד שהתחת שלה נהייה אדום. שרטתי אותה בגב כמו שאני אוהב. סובבתי אותה עם הפנים אלי והגב לקיר. התנשקנו. 

תפסתי לה את הידיים מעל הראש והתחלתי לחפור בתוכה. 

״תראי איזו זונה שאת. נותנת לגבר זר לשחק בך כמו צעצוע במועדון מול אנשים. תראי איך הם מסתכלים עלייך״

כמה דקות אח״כ הרצפה של המבוך היתה רטובה מההשפרצות שלה. 

היא בקושי עמדה על הרגליים. חיבקתי אותה והלבשתי לה שוב את התחתונים והחצאית. יצאנו מהמבוך ונשבע לכם שקניתי לה קולה בבר. 

ילדה מתוקה עם קין. 

אין לי מושג מה שמה. 

אתמול כאשר כולכם בירכתם בארוחת החג ״ יהי רצון מלפניך, אדוני אלוהינו ואלוהי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה״ ואז טבלתם תפוח בדבש,

אני אכלתי ואז טבלתי את עצמי בדבש שלה. 

וכאשר כולכם ברכתם  שנהיה לראש ולא לזנב״,

אני חדרתי אליה. לראש ולזנב. וללב. ולעוד כמה מקומות  

וכאשר ברכתם בשולחן החג  ״שירבו זכויותינו כרימון״,

אני השפרצתי את זכויותי הרבות על פניה ודאגתי שכולם יכנסו לפיה, כשהיא על הברכיים עם הלשון בחוץ. 

היא מתנשפת. מגרגרת כמו חתולה מרוצה. מעבירה יד על הטוסיק האדום שלה. 

״זה הולך לכאוב לי עוד כמה ימים״ היא אומרת לי.

״טוב מאוד. אני רוצה תמונה כל פעם שהצבע מתחלף עלייך״ אני פוקד עליה.

״ברור״ היא עונה. ״בשבילך אני אעשה הכל״

אני צוחק.

״אמיתי, אני מוכנה לעשות כל מה שתרצה. הגוף שלי שייך לך. הנפש שלי שייכת לך. כל מה שתרצה״ היא נואמת.

״הכל?״ אני שואל.

״כל מה שתרצה דאדי״ היא עונה.

״אז תסתמי ותתקרבי אלי. אני רוצה לחבק אותך ולהתכרבל כפיות עד הבוקר״

היא מתקרבת אלי ומגרגרת כמו חתולה מרוצה.

לפחות 4 שנים לא הייתי באתר הזה. לא הרבה השתנה.

לא בתוכן ולא בפיצ׳רים ולא בבדסמ. אולי כמה פרצופים חדשים. אבל גם חלק מהיופי של הכלוב זה שהוא לא משתנה. סוג של בית. 

ואני? אני השתנתי?

כנראה שכן.

אני חד יותר. מנוסה יותר. טורף יותר. מכיל יותר.

פחות רכבת הרים. יותר מדעים מדוייקים.

ואת?

את השתנת?