ME VS WORLD

לחזור שנינו בסוף היום מהשגרה הנורמלית שלנו, 

לשבת אחד מול השניה, חשופים, קצת נבוכים, ופשוט לשתף. את הסטיות ואת החולשות ואת הפחדים. 

ולדעת שאנחנו שם אחד בשביל השניה.

וואו זה חלום 😍

ככה אני מרגיש, כאילו אני שונא להיות לבד אבל כל כך אוהב את הפינה השקטה שלי. 

סתומרת לא שממש שקט ואין רגע אחד רגוע אבל הלבד שלי הוא המקום המפלט שלי לפנטזיות ולסטיות. 

אני חושב שמי שנמצא במצב כזה מבין.

בשבילי לשבור את הלבד זה עוד מחסום שאני צריך לשבור ולעבור.

לאדע למה הכל כל כך מסובךך לי

את הבלוג הזה, החלטתי לכתוב בעיקר בשביל עצמי. 

זה הפוסט הראשון שלי, 

אבל עברתי כמה גלגולים באתר הזה. 

בעיקר בניסיון לחפש את עצמי. 

אני רוצה לכתוב את מה שאני מרגיש, להוציא את זה החוצה בלי פילטרים, ואולי זאת הדרך שלי למצוא את המקום שלי בעולם. 

בתמונה אני בחצאית אבל אני לא קרוסית או מתלבשת במובן הרגיל. 

זה רק חלק ממני. שמסמל את החלק הכנוע והסוטה שבי. 

אבל האמת על עצמי שאני מרגיש קצת לא שייך.

קצת לא קשור. 

עוד אמת על עצמי, שאני סובל מדימוי גוף נמוך בעקבות ירידה במשקל. 

זה מחסום בשבילי למרות שזה לא הפריע לאף אחת שהייתי איתה, אבל עבורי זה מחסום. 

מחסום שהוריד אותי עמוק. 

קצת אבוד, למרות שהכל נראה כל כך נורמלי. 

כן, אני מחפש את הנפש התאומה שלי. 

איפה שהיא לא תהיה. 

כזאת שתקבל אותי כמו שאני, ואני אותה. בלי פילטרים ובלי לשפוט.

יש כאלה שזה קל להם, עבורי לא. 

ואני בסדר עם זה כי אלה החיים. 

והאמת שאתמול, קראתי באיזה פורום אחר לא קשור בכלל - פוסט באיזה נושא מסויים. אני קורא את הפוסט ומרגיש שאלו כאילו המילים שלי, המחשבות שלי וצורת הכתיבה שלי. 

זה גרם לי לעצור ולחשוב. 

בטוח שאיפושהו יש אחת שהיא כמוני. מחפשת את עצמה, מרגישה לא קשורה לפעמים. 

מתמודדת עם הסטיות והפנטזיות והמחשבות לבד. 

ואולי זאת הדרך שלי. 

כי אין לי כח כבר לשחק, ואין לי כח להתמודד עם המחסומים, הסטיות והמחשבות. 

אני לא בן אדם של מסיבות והמולה. 

זה מושך אותי, אבל זה פשוט לא אני. 

אז אני פשוט אכתוב, ואחשוף את מי שאני, ואולי מתישהו, יום אחד, מישהי תקרא, ותאהב ותזדהה. 

אני לא מחפש שולטת או נשלטת והגדרות. 

זה אולי היה יותר קל לחפש משהו ספציפי. 

אבל אז שוב, אני חוטא לכנות. 

כי מה שאני מחפש את החלק שחסר בי והוא בטוח איפושהו בעולם.