חוויות מהחיים של דאדי
"החדר האדום של השקט"
היא פגשה אותו באתר של דיונים פילוסופיים. לא טינדר. לא אינסטגרם. שיח אמיתי. בפוסט על ניטשה, הוא כתב:
"מי שחי ללא שליטה עצמית לעולם לא יבין מהי כניעה אמיתית."
זה לא היה משפט ריק. זה היה קריאה — כמעט פקודה.
שמה היה אליס, בת 32, עורכת דין מצליחה וחדת מבע. כל חייה הייתה זו ששלטה — בתיקים, במצבים, בגברים. עד שהוא כתב לה בפרטי.
קראו לו אדם. בן 39. הוא לא ניסה להרשים. הוא פשוט שאל שאלה:
"האם את יודעת איך מרגיש גבול — כשלא את זו ששמה אותו?"
זה התחיל בהתכתבות, שעות של דיונים על כוח, שליטה, חשיפה. הוא לא ביקש תמונות. הוא דרש אמת. היא שלחה לו קטעים מיומנה הפרטי. רגשות שעטפה שנים.
ובכל פעם שהייתה כנה, הוא היה מרשה לה לקרוא לעצמה: שלי.
בערב ההיכרות הראשון שלהם, הוא פתח לה את הדלת לחדרו — חדר מרופד קטיפה אדומה, עם ריח של עץ ישן ולבנדר מעורב. בקיר הצדדי — מתלה עם רצועות עור, קולר, פלוגר. אבל שום דבר לא היה מאיים. הוא עמד שם, מביט בה כמו אמן שמעריץ את המוזה שלו.
"את לא תתפשטי," הוא אמר לה.
"אני אפשוט ממך את השליטה. שכבה אחר שכבה."
הוא לא שיקר.
תחילה הוא קשר את עיניה. לא בידיים. במילים.
"תסבירי לי למה את צריכה להיענש," הוא אמר לה.
היא לחשה: "כי אני לא מרשה לעצמי להרגיש."
הוא הושיב אותה על הברכיים, כפות ידיה מאחורי הגב, והחל ללטף את גופה בקצה שוט רך — לא מכה, אלא ליטוף מצמרר, מותח. נוגע באוויר שבינה לבין עצמה.
הוא לחש לה משפטים. לא פקודות — הצהרות.
"אני רואה אותך. גם כשאת מתביישת."
"אני אדחף אותך לקצה — אבל רק כשאת תבקשי."
"את תתחנני, לא כי את חלשה — אלא כי את חזקה מספיק להפסיק להעמיד פנים."
היא נאנקה, לא מכאב — מעונג עמוק, כנה, כזה שבוקע מבפנים.
ואז הוא הניח לה לנשום. להרגיש את הקיום שלה בלי שריון.
הוא לא חדר אליה. לא באותו ערב. הוא פשוט נשכב לידה, ליטף לה את הצוואר, ולחש:
"שליטה היא לא מה שאני לוקח ממך. זה מה שאת בוחרת לתת לי."
והיא נתנה. בלילה ההוא, ובכל לילה שאחריו.
תקופה קשה ומאתגרת
והבדידות קשה לי ממש.
כל מה שאני עושה להלחם ולשרוד
הולך לי קשה
המח השיפוטי שלי חופר לי ומשגע אותי
כל פעם מחדש.
Listen
o StarLab Live Set - Arvore Da Vida 2023 Brazil by StarLab on #SoundCloud
8
מלא זמן שלא שמעתי אותו
סתם גורם לי געגועים ומחשבות
על כל מה שאני מפספס במוסיקה ובעולם.
פספוס, חסר הגרוש ללירה.
ועדיין מוסיקה כלבבי.
לשחק כדורסל
היה כיףףףףףףףףף
טובחים בדרוזים בסוריה
והעולם שותק
שערבי הורג ערבי לאף אחד בעולם
לא אכפת
אם יהודים היו עושים משהו כזה לערבים
כל האום שמום כלום נאטו חארטו
היו קופצים וצועקים
מגנים ואלוהים יודע מה
איפה כל המדינות הנאורות?
פעם היה רכב כזה
ישראלי
עכשיו כתבה בטלויזיה
לא נכנסתי כבר כמה חודשים לבדק מה
הולך שם
מסתבר שיש לי קטע אחד שתפס
תאוצה מטאורית וזוכה להשמעות רבות
נכנס למלא פלילסטים שם
נחמד לראות את זה
פאק 4 חודשים פלוס, לא יצרתי מוסיקה
האמת אני מתגעגע 😊
וזה קורה בברזיל
להיות בבית כל היום בלי תעסוקה
אז מצאתי את עצמי מול הנטפליקס
ומול ערוצי הספורט
עשיתי קצת סדר ברכב.
ואני מת לצאת מהבית.
לא יודע לאן, אין לי עם מי גם.
ואזעקה פתאום
מעולה כל כך
אני מרותק למסך

