סיפורים, מחשבות ומה שביניהם

מלחיץ אותי להכנס לעולם הדייטים מבלי לדעת שהפרטנרית שלי תהיה דומה בראשה לשלי. מצד שני, גם לא ארצה לשאול מוקדם מידי מה דעתה על העולם הזה, כי זה נראה לי טעות. איך הולכים בדרך המלך?

לאחרונה, יחד עם הטיפול שאני עובר, התחלתי להפנים שאני פשוט חושב יותר מידי.

מנסה לדעת הכל, מכל כיוון. מנסה לדמיין כל סיטואציה שיכולה להתפתח ולהגיע עם תוכניות מסודרות לכל מצב.

לרוב אני אוהב את זה, זה עושה לי טוב ומרגיע אותי. אבל לפעמים? סבל שאין כמותו, ראייה של שחור קדימה ושחור בלבד.

אז מתחיל לעבוד על זה ולנסות לשחרר ולתת לדברים פשוט לקרות. לזרום. לעשות מה שברגע, בלי לפגוע באף אחד סביבי, אבל גם בלי לפחד מכל אופציה רעה שתבוא.

אז יהיה בסדר, אה? שבוע טוב לכולם :)

בחסות קצת אלכוהול וקצת אומץ, קניתי לעצמי לראשונה חוטיני וסטוקינגס.

שמתי עליי. 

אני פאקינג סקסי.

עכשיו רק חסר למי לשלוח את זה, כי אם חסר לי משהו להנאה, זה לעשות טיזינג ולקבל החפצה בתמורה 

שבת שלום :)

 "It gets easier. Every day it gets a little easier. But you gotta do it every day —that’s the hard part. But it does get easier"

אחד הדברים שאני תמיד מנסה להזכיר לעצמי זה שכל דבר הוא אופציה ללמוד. הכל. שיח עם איש רנדומלי ברחוב, ישיבת צוות, סתם ישיבה באמצע מקום המוני והתחברות למקום. אבל מה שבאמת הפתיע אותי, וממשיך להפתיע אותי, זה כמה אפשר לקחת לחיים שלך מסדרה מצויירת שנכנסת אליה כי מכרו לך שהיא מצחיקה. 

אני יכול לנהל שיחות של חיים שלמים על פרקים ספציפים, על ציטוטים מסויימים משם ועל איך חלקם יצרו לי נקודת מבט נוספת על החיים שלי מאז שהתחלתי לראות אותה ועד היום. 

"Well, life's a bitch and then you die, right?" "Sometimes, life's a bitch and then you keep livin"

ממליץ בחום למי שעוד לא מכיר. בוגאק הורסמן. תהיו מוכנים למסע נפשי מושלם.

יום מוצלח לכולם :)

לפעמים כשמשעמם לי, אני נכנס לאתרים של נעליים ובונה סל של נעלי עקב, תוהה מתי תגיע מישהי שתסכים ותרצה שאקנה לה כזו כמות של עקבים. אם היא תרצה (או תצווה), יהיה לה חדר שלם שאין בו כפילות אחת.

יש מעצבים מוכשרים, מה נגיד?

חייב להגיד את האמת. כל הכבוד למי שמפתח את האלגוריתמים של הרשתות החברתיות. הם לומדים אותי ואת הדברים שאני אוהב מעולה, תמיד.

אבל אני באמת אשמח לפחות דברים שעושים לי את זה כשאני באמצע הרחוב, גם אם לא מבינים למה זה עושה לי את זה.

איך שולחים את זה למארק צוקרברג?

הפנטזיה (לפחות הנוכחית) הכי גדולה שלי זה אפילו לא משהו מטורף.

זה פגינג. אם היא תוסיף ותוכל לעשות זאת בעקבים, מה טוב.

זה היה האיחול שלי ל2023, ל2024. האם גם ל2025?

השארו עמנו :)

עם התקדמות חיי והעולם סביבי, אני לומד להגיב להכל יותר בפרופורציות.

דברים שפעם היו גומרים לי את השבוע, היום אני מסתכל עליהם במבט שונה, יותר בפרופורציה, נותן להם את המקום המבאס שלהם אבל גם משאיר אותם בגודלם האמיתי ומשתדל ללמוד מהם כמה שאפשר.

זה די נחמד, האמת

האמת, שלא חשבתי שיש לי בכלל עניין בכל נושא הפינדום. 

מזל שהמשכתי בקו שלי של חקירה - ובדקתי וניסיתי.

זה הרגשה ממש טובה, בטח כשהתקשורת לפני ואחרי כל שליחה טובה ומעניינת (עם אלמנטים של השפלות).

מפתיע. 

הזכיר לי בדיוק למה אני כלכך סקרן ורוצה לחקור את העולם הזה. 

מאחל לכולנו שבוע טוב :)

אני רוצה להגיע לליין של שליטה נשית, בתור נשלט. 

עם זאת, יש בי פחד. אין לי שולטת, והאמת, שאני גם בכלל לא מנוסה. אולי לא בכלל, אבל על אצבע אחת, לא בפומביות ולא ארוכים.

אני מפחד להגיע, חסר ניסיון ומבוייש, לבד, לא מבין מי אני ומה אני - ובטח לא אם אני עושה את הטוב ביותר שלי כדי לדאוג לסובבים לי ולי.

אבל אולי זה רק ההגיון? אולי אני רץ מהר מידי קדימה, במטרה לנסות לענות ולגלות את האמת שלי - אך רק אכווה?

אולי אני צריך לקחת את הזמן הזה, ללמוד, למצוא קשרים חברותיים שאפשר לדבר איתם על זה יותר (ואם למצוא שולטת, מה טוב), ורק אז להתקדם קדימה?

ואולי בכלל צריך לפנות בהתחלה לצד שלי שיותר מתחבר לשליטה, ולהתחיל את המסע והלמידה בתור שולט?

אבל בסוף היום, עם כל השאלות האלו, אני נשאר רק עם שאלה אחת קריטית:

האם אני הולך לפי ההגיון האמיתי שלי, או שהפחד משתלט עליו ושולט בי?