לפני חודשיים. יום רביעי, 24 בדצמבר 2025 בשעה 4:39
הגעתי הפעם לידיים שלך חרמנית מאי פעם. אתה טענת שגמרתי בשישי, אני לא זכרתי כזה דבר אבל מצד שני אתה מכיר את הגוף שלי טוב ממני ואתה גם אחראי וחתום על כל אורגזמה שלי, אז אם אמרת - ידעת. ובכל זאת, הרגשתי שלא גמרתי שנתיים. צבורה, מיוחמת, רעבה.
כבר אתמול במהלך היום התבכיינתי לך שקשה לי, שאני חרמנית, שלא מצליחה להתאפק וכל תגובה שלך של "יופי" רק חירמנה אותי יותר. כשבירכתי אותך הבוקר בבוקר טוב והשבת לי: "בוקר טוב חור ❤️" זאת הייתה הצהרת כוונות. במרחק של כמה קילומטרים ממני יושב אדוני, יודע שהכלבה המיוחמת שלו עורגת לו מקרקעית נפשה וגופה והידיעה שבעוד זמן קצר תשים את ידיך על החור הזה יצרה בי זרם בלתי ניתן לעצירה עוד לפני הקפה של הבוקר.
התלבשתי לכבודך כזונה לתפארת - בגדים עליונים ותחתונים - עוטפים נשמה מטונפת שמתחננת לשימוש.
הבעת תרעומת על הגרביונים שלבשתי, שמסרבלים לך את הגישה אז הרגעתי אותך שבחרתי במיוחד זוג שכבר קרוע במיקום אסטרטגי, כך שגישה היא לא בעיה. בחורשה פתחת את הדלת של הרכב, פישקת את רגליי בתנועה חדה, קרעת ממני את הגרביונים, החדרת שתי אצבעות ושלפת אותי מהרכב, משופדת לך על היד. מטורפת על הברוטאליות הזאת. במהירות שיא הזונה שאני נדחפה לגובה רצפה משופדת עכשיו מהחור העליון בחדירה עמוקה לגרון שחיכה בתאווה להעניק לזין שלך בית חם. אני אוהבת כשאתה מרים אותי מהשיער, הופך אותי על הכיסא שליד הנהג, חודר אליי בבת אחת ומזיין אותי חזק. עוד לפני שנתת לי חיבוק, לפני שהשפתיים שלנו נפגשו, עוד לפני שהסנפתי את הריח שלך אני כבר מזויינת לצרכיך. תחושת שימוש אידאלית שמספרת לי בלי מילים כמה אתה רעב אליי, כמה אתה לא יכול עוד לחכות להיות בתוכי, לפרוק את עצמך בי. כזה מן תביאי את החור שלך מהר ודחוף, אחר כך כל היתר.
והיתר הוא לא פחות מושלם. על המחצלת בחורשה שלנו (כבר הפכנו את כל היער הזה לחורשה שלנו), נפלתי עליך ואליך כאילו שלא שנייה לפני גמרתי פעמיים בזיון של 5 דקות. מיוחמת ורעבה, לא יודעת שובע מהגבר החד פעמי הזה שמולי, שאני שרופה ומכורה לחיוך שלו, למגע שלו, לאצבע שמנקבת לי את בית החזה כל פעם שאני מנסה לטפס עליך. הזהרתי אותך מראש שאני מגיעה מורעבת ולשם שינוי היית מאוד נחמד אליי בצורך הבלתי נשלט שלי לגעת בך ולנשום אותך מלוא ראותיי. את הזין שלך ידעתי שלא אקבל, על אף נדיבותך. ניסיתי לפנות לרציונאל, תוהה בקול איך ייתכן שיושבת מולך זונה שמתחננת לזין שלך ואתה מסרב? אפילו ניסיתי לפנות למניפולציה רגשית כששאלתי אותך בעלבון אם זה לא נעים לך, אבל אתה שולט מיומן, לא התרשמת משום אמירה, חייכת את החיוך הממיס שלך, זה שבו גם העיניים מחייכות משביעות רצון. אין ספק שיותר מספק לראות אותי מתחננת לזין שלך ולא מקבלת ואז לא מפסיקה להתחנן ולהתבכיין עד שהקול שלך נהיה רציני ואני נבהלת שהגזמתי. אז נשכבתי למרגלותיך והפה שלי מצא מהר מאוד את כף הרגל האהובה עליי בעולם. הבוהן שלך פלסה את דרכה במהירות לתוך הגרון שלי. "תמצצי", הורית לי, ואני מכורה ללטרוף לך את כף הרגל כפרס ניחומים. היד שלך דחפה את הראש שלי עמוק והיד השנייה חפרה בתוכי, מאוננת אותי תוך כדי זיון גרון עם כף רגל ומגמירה אותי בספירה לאחור. הקול הרטוב שלך באוזן שלי פירק את מה שנשאר מהמוח שלי, הצפה של תשוקה שמאיימת לקרוע לי את העור.
בגלל שאתה אבא טוב לא היה לנו היום תה, רק פחמימות. כירסמת קרואסון שלכלך לך את כל השפתיים בשוקולד ואני זיהיתי הזדמנות ללקק אותך, כי אחרת אתה לא מרשה לי. אסור לי ללקק אותך, או שאולי אסור לי רק בפנים..? לא יודעת, רק זוכרת שפעם אחת ליקקתי לך את הצוואר וקיבלתי הדיפה שנצרבה עמוק. אתה לא מבין שאני כלבה אמיתית שמביעה אהבה בליקוקים. בזמן שאני מנקה אותך כמו כלבה טובה העברת לפה הרעב שלי חתיכת קרואסון לעוס וזה היה מגעיל וטעים ונפלא ובבקשה תעשה את זה שוב. תן לי הכול ממך, כל מה שאתה, כל מה ששלך.
נשכבנו במחצלת לדבר ולפרק קצת את האתגר שלקחנו לעצמנו, שאנחנו הולכים בו יד ביד, לב אל לב, בצעדים בטוחים. כהרגלנו אתה היית עסוק בלהסביר לי כמה זה שלנו ביחד, מרגיע כל חשש ופחד, ממלא אותי בנו ומבטיח לי את מקומי, ואני הייתי עסוקה בלהסביר לך ש"כן, אבל.." מציפה בהסברים גדולים, חושבת שאם אסביר עוד אולי תבין, כשבעצם אתה מבין עוד לפניי, אני פשוט עוד לא הפנמתי כמה אתה מכיר אותי ודואג לי. לנו. אני אוהבת כל כך כשאתה לא מתרגש ולא מוטרד מכל הניסיונות שלי לזעזע את הספינה, מכל הדאגות, החרדות והשריטות שלי, נשאר אי של שקט ויציבות, מטפטף בי ביטחון במנות קבועות, אני מתחילה להאמין שעוד אאמין בזה.
כל הדרך לחדר הייתי מרוחה ונוזלת על הכיסא של הרכב, יד משחקת עם הכוס שלך, עושה לו נעים, אורגזמה בקצה הדגדגן, אסורה לפורקן. לא מורידה ממך את המבט, בוחנת בך כל עווית בפנים, כל תנועה של היד, מסתכלת עליך ולא מאמינה למזלי הטוב. יודעת שהדקות פה רצות מהר, מידי, שואפת עמוק כל מאית השנייה שיש לי אותך לעצמי, כל תנועה וכל מבט שלך הם עולם ומלואו בשבילי. אתה הכול בשבילי אהובי. אני נרקומנית לנשמה שלך, מכורה לגוף שלך ומאוהבת בשכל שלך.
בחדר, אחרי התארגנויות בסיס הצמדת אותי לעמוד המיטה, קשרת את ידיי מאחורי גבי לעמוד, וגם הצוואר לופף ורותק אליו, אפס יכולת לזוז. האוויר נהיה דליל ומטח של סטירות נחת על פניי שהפכו לספוג לנוזלי הפה שלך. הפשטת אותי באיטיות כשהידיים שלך תובעות אותי. נוגעות, מכאיבות, מלטפות, הפה נושך אותי וקורע ממני את הפטמות, העיניים שלך טורפות אותי חיה, הפה שלך בולע חיוך מרוצה והאצבעות המענגות שלך מאוננות אותי ומגמירות אותי פעם אחר פעם אחר פעם. שאלתי אותך אם התכוונת שהחבל על הצוואר יעשה לי לחץ באוזניים, השבת שלא ושחררת מעט את החניקה. מצד אחד התחרטתי שאמרתי, זה הרגיש כמו כרטיס בטוח לאיבוד ההכרה הרצוי, ומצד שני הרגשתי גאה בעצמי שאני מוסרת לך את כל המפתחות, מתווכת לך דברים שעלולים לחמוק ממך כדי לוודא שיש לך את כל המידע כדי להחליט בדיוק איך, כמה ומתי אתה רוצה את הפורקן שלי. תוך כדי שהאצבעות שלך בתוכי, מענגות את החור שלך, התחננתי אליך שתכאיב לי עוד. הגוף שלי התגעגע לכאב ברוטלי ושורף ולא היה לי ספק שהכאב הזה נמצא לך בקצות האצבעות, מחכה להתפרץ עליי.
כשהרגשת שאני שבורה מספיק וכשהבאת אותי לבקש את הכאב פרמת אותי מהעמוד והשכבת אותי על הגב במרכז המיטה. דקות ארוכות היית עסוק בקשירת האברים שלי ככה שאהיה פרוסה ופתוחה בפניך עם אפס יכולת להתנגד, ובמשך הדקות האלה, על אף שכמעט ולא נגעת בי, הרגשתי שאתה מזיין אותי בלי הפסקה. העיניים שלי לא ירדו ממך, עוקבת אחרי כל תנועה, מרגישה אותך בתוכי, חופר בי עמוק. קשר עין זין. הגוף שלי בער אותך, כל תנועה שלך בחדר הרגישה כמו פמפום ומידי פעם כשהגנבת אליי מבט הרגשתי שאתה ננעץ בי עמוק יותר. התפתלתי על המיטה, גונחת ומתנשפת, ספק מפוחדת ספק מזויינת, בלי מילים ובלי מגע אתה עוקר אותי מעצמי, מעביר אותי על דעתי. כל יד קשורה לקצה אחר של המיטה וכל רגל קשורה למוט עליון של המיטה, מורמת, פתוחה בפניך להתעללות שעומדת לחלל את גופי. "אני עומד לשלוח אותך הביתה עם כוס אדום. ביקשת כאב ואת עומדת לקבל אותו".
במשך כמעט שעה הצלפת בכוס שלי שלך בלי רחמים, עם הפלוגר ואז עם החגורה, מביא עליי כאב שהיה חזק מלהשתיק. צרחות של כאב בקעו ממני וכמה שניסיתי להתכנס ולהכיל את הכאב, לא יכולתי לכבוש את הקולות שבקעו ממני. בשלב כלשהו, כשהכאב היה כבר בלתי נסבל שאלתי אותך איך אתה יכול לעשות לי את זה? איך אתה יכול להכאיב לי בעוצמות האלה? אנחנו רוצים את הכאב, שנינו, ועדיין, לא האמנתי שאתה מכאיב לי ככה, שאתה מצליח לעמוד בלראות אותי כל כך מתענה. כמה פעמים עברה בי המחשבה לומר לך "צהוב" אבל הרגשתי שעוד יש בי יכולת להכיל ומשהו בי ידע, וצדק, שתדע מתי להפסיק. בין לבין חדרת אליי, נתת לי קצת נחמה בך, החדרת לחורתחת שלך את הפלאג ואחרי זה ניטרלת את החוש האחרון שנותר ער כשכיסית את פניי במסיכה שחורה. פחד מצמית אחז בי - חוסר אונים של גפיים קשורות, עיניים עיוורות וכוס צורב וחשוף. ביקשתי שתבוא רגע לידי כדי שאוכל לספר לך שאני ממש ממש ממש מפחדת, רק שתדע, אולי אצליח לגייס ממך קצת רחמים. "את כבר יודעת שזה עומד לכאוב, אז אין לך ממה לפחד. אמרת שאתה פה איתי, שומר עליי וזה אותת למוח שלי: הכלה. הצלפה ועוד הצלפה, מרגישה את הכוס שלי בוער, מתקשה להכיל אפילו משב רוח על העור, וההצלפה הבאה מגיעה ומענה אותי בעונג ובטירוף שאין כמותו. לא האמנתי שאני עומדת בכאב הזה ומבקשת עוד. כמה דקות מאוחר יותר תשאל אותי אם אני רוצה שוב, אני אשתוק ואפנה אליך מלא שאלות אבל העיניים שלי יספרו לך על המאבק הפנימי שהתחולל בי בין הרצון שתביא אותי לצהוב ובין התחושה שאני פשוט לא מסוגלת יותר. אולי היום אמרתי צהוב בלי לומר צהוב :)
שיחת טלפון חשובה ואישית הורידה לי הוראה להיות בדממה. שמעתי אותך מדבר בקול רך ואוהב והרגשתי איך זורם לי חום בין הרגליים, לא רק מצריבת החגורה אלא חום של אהבה. רגע אחד אתה שולט אכזר שמצליף בכוס של הזונה שלו עד דמעות ורגע אחרי אתה אבא אוהב ורך, מתעניין ומחפש איך לעזור. לשמחתי פתאום שילבת בין השניים. הראש שלי עוד היה אסוף בתוך המסיכה כשפתאום הזין שלך פרץ את השפתיים שלי ונכנס להתיישב לי בגרון. כמה זה מחרמן אותי האסור הזה, כשהעולמות נפגשים. שאתה מדבר בטלפון עם החיים שבחוץ ובו בזמן מזיין לי את הגרון כשאני צריכה להחניק כל קול, להיות דוממת. חור דומם ומדמם. טינופת עילית.
כשהחלטת שספגתי מספיק וכל הכוס שלי התמלא שטפי דם והתנפח פי שתיים מגודלו באת אליי, חדרת לתוכי וזיינת אותי מהר ועמוק, מפמפם אותי בקצב, פלאג בתחת, זין בכוס וארבע אצבעות בגרון - כל החורים שלי מלאים בך. הרגשתי בספירה אחרת, מתפוצצת עליך באורגזמה פוגשת כוכבים, עיניים מתגלגלות בחוריהן.
עם פרימת הקשרים הרגשתי שכל הבפנים שנצבר בי בשעה הזאת מתפרץ החוצה. עטפת אותי בחיבוק חזק והרגשתי שאני נטמעת בך, נשמתי אותך עמוק ודמעות של אושר וכאב זלגו ממני, נספגו בעור שלך. רגע של קתרזיס, של עיכול, עיבוד ואיבוד. "רציתי לומר לך תודה", לחשת לי באוזן מתוך החיבוק. "תודה שאת כואבת כל כך בשבילי, שאת נותנת לי אותך ככה". הכרת התודה שלך מילאה לי את הלב באושר ודחפה אותי צעד נוסף לידיעה שהיא כמו ברירה טבעית בטבע - שאעשה הכול בשבילך. אתן לך אותי כמו שמעולם לא קיבלת, שלא דמיינת שאפשר.
מהחדר הצמוד אלינו בקעו פתאום קולות רמים של זיונים סוג ז'. הקשבנו בקשב רב, הייתה בי מחשבה ראשונית שמדובר באירוע מחרמן מאוד אבל במהרה הסכמנו ששום דבר שם לא נשמע אמיתי, מהבטן, יותר מידי מילים מהונדסות, גניחות מתוזמנות והחרמנות שאותה צפיתי התחלפה בצחוק וסתלבט שלנו. אתנחתא קומית כיפית שהתענגנו עליה בהומור תוך כדי שאני אוספת מחדש את הזין שלך לתוך הגרון שלי. הסברתי לך בדיוק רב שאני לא מצליחה לנשום כשהזין שלך בגרון שלי ואתה הסברת לי שאני לא מצליחה לשלוט בענבל (: אין ספק שיש לך היגיון משלך, אבל שוב, אתה מכיר את גופי טוב ממני ואם אתה אומר - אתה יודע. כנראה שאני היחידה בעולם שיכולה לשלוט בענבל, פשוט עוד לא הבנתי איך לעשות את זה. יש לאן להתפתח. מילאתי את הערווה שלך ברוק וריר וכשהרגשתי שהזין שלך נזקר בגעגועים טיפסתי עליך ונעצתי את עצמי עליו. קולות של תאווה מילאו את החדר, של מיצי כוס וגרון מתחככים בעורות רעבים, קונטרה חגיגית לקולות המזויפים שבקעו מהחדר השני. שני זוגות בחדירה כשרק זוג אחד עושה סקס מהלב. תצוגת תכלית של גבריות ונשיות, של שייכות ושל חיבור.
אחרי אורגזמה ועוד אחת ירדתי ממך, שולחת יד לכוס הנפוח, האדום והרעב מאוננת את עצמי על הרגל שלך, מבקשת אישור לגמור. לא ידעתי שובע. אני אף פעם לא יודעת שובע מאז שאתה בחיי, וכשאתה לידי אני רוצה להיות מזויינת רצוף ובלי הפסקה. ביקשתי את תיק הכוס שלך, שלפתי ממנו שני דילדו אכזריים וביקשתי את רשותך לזיין את עצמי עם אחד מהם. תפסת את הסגול המאיים ביד אחת וריתקת את ראשי למיטה בידך השנייה והחדרת אותו למעמקי גרוני, פולש מלוא חרדתי, מגרה את רפלקס ההקאה עד שתוכן קיבתי עלה. בטוב ליבך העברת אותו מהחור העליון לחור התחתון, נשכבת על הגב, רגל אחת דוחפת עמוק את הפלאג ורגל שנייה על הצוואר שלי, חונקת ממני אוויר, מאפשר לי לזיין את עצמי חזק ועמוק עד להתפרצות האורגזמה המאתיים היום. הרגשתי סחוטה, גמורה, שבורה
מרוקנת מעצמי ומלאה בך.
אחרי סעודה טעימה מעשי ידיך ביקשתי להתכרבל בך. אין שום דבר בעולם או ביקום שמשתווה לרגע הזה שבו אני מניחה את הראש על החזה שלך, פעימות ליבך עוברות כחוט השני מהרקה שלי ישר ללבי, הידיים הטובות שלך עוטפות אותי, מכוסים בשמיכה שהיא רק שלנו, חדר חשוך, נשיקה אוהבת במצח, עיניים עצומות ושקיעה לעולם שכולו טוב.
צלצול הטלפון המחורבן העיר אותנו ובישר שהזמן שלנו אזל. נכנסת להתקלח ואני שכבתי במיטה, תוהה בעלבון על המקלחת הזאת שמנקה אותך ממני, מאיתנו. הסברת לי שבשביל לשמור עלינו אתה צריך לחזור הביתה נקי מסימנים שנשארו בך מהזמן שלנו והוספת את מה שעבר לי בראש, שאתה קצת שמח וקצת מצטער בשבילי שזה לא המצב אצלי. אני מבינה שאתה צריך ושאין ברירה ועדיין כל מקלחת כזאת שורטת לי בלב שאתה יוצא מהחדר כשנשטפתי ממך.
אהבת חיי.
הרגעים איתך הם הטובים ביותר שידעתי מימיי. אתה האוויר שאני נושמת, הדם שזורם לי בוורידים. אמרתי לך היום כשהיית בי שאני רוצה ככה, שתגור בתוכי. אמרת שאתה כבר גר בתוכי ואתה לא יודע כמה זה נכון. אני מוצפת בך בכל תא שקיים בי, כבשת בי הכול בעוצמות שלא ידעתי שקיימות.
השארת בי סימן שייקח ימים עד שייספג, כוס חבול וחבוט, אדום וכחול, נפוח ודופק. אפילו תחתונים כואב לי לשים. כל מגע וכל תנועה מזכירים לי את מה שעשית בי היום. זיכרון של כאב ושייכות. בסגירת היום שלנו הסכמנו שנינו שהיה מדהים היום - נעים, מדויק, קרוב ושואב אנרגיות לשנינו.
אני אוהבת אותך עד שכואב לי הגוף, גם כשלא כואב לי הגוף.
הרכוש שלך.
