הרפתקאות של צעצוע צעיר

להישאר בסוף הערב על הרצפה קשור, בוכה, מוכה...

אין משהוא יותר יפה.

She had risen from her bathing chamber, body still wet, her silk robe sticking to her skin and turning transparent from the touch with the water.

Tall, majestic, Supreme. She stands in the  cold morning air. Looking out, out over her marble balcony at the rivers, the trees, the mountains at her Kingdom.

 Is she a fairy princes, a nurturing goddes or

?a tyrannizing impress

What's my point? No clue

This image popped into my head yesterday and I spend all night drawing it.

חייב! 

לא?

אם לא אז מה הרעיון, אם אני לא יפה בשביל המלך או המלכה שלי אז... מה אני עושה בכלל?

בשבילי חשוב שלשולט/ת שלי יהיה כיף לראות אותי להסתכל עלי, להיות סוכריה לעין שלה או שלו.

האם אני טועה? האם אני סתם עושה דיאטה, סתם מתאמן? 

מה לא טוב להסתכל על העבד שלכם ולהגיד אפילו רק בראש "חתיך, איזה כיף שהוא רוצה להימסר אלי" או שמה שחשוב זאת רק ההתמסרות עצמה?

שלט בהמבורג מתקופת הקורונה.

"אנא כסו את הפה והאף"

"אנחנו מקפידים על כללי ההיגיינה" או כך מתרגם הchat gpt.

אבל המילים לא חשובות, לתמונה יש מסר אחר. כמובן התנוחה, היא יושב לו על הפנים. אבל גם המבטים שלהם, שלה כאילו זה לא מספיק והיא מצפה ליותר, והשלו שהוא 100% מרוכז במטלה. 

חחח מחקה שזה יהיה בתל אביב*

חחח פשוט קצת הזוי, אני לא מבין (דווקא אני בדיוק מבין) מה עבר בראש שלי מי שיצר את השלט. אבל עדיין אזוי שהוא עבר את כל השלבים של יצור.

היי👋

אני רק רציתי לשאול את הצד הדומיננטי של המשוואה,  איזה חור הם מעדיפים שיהיה לנשלט שלהם?

חור קטן ,צר, וצמוד שיהיה כיף לזיין אבל קשה לפתוח?

או חור גדול, רפוי ואלסטי שקל וכיף לשחק איתו?

תודה למי שפה🙏, ובבקשה תגידו אתם.ן מעדיפים.ות

P.S

*שתידעו שתגובות שלכם.ן כנראה ישפיעו על המצב של החור שלי.

אני ממש מכחיש את זה אבל אולי המלחמה הזאת שברה גם אותי.

ליפני ה7/10 אני הצלחתי להיות גבר מאוד נורמטיבי, אפילו שגם אז אני תמיד הייתי נשלט.                          זה לקח לי זמן, הרבה זמן, כמאת כל השירות הסדיר. אבל גילתי כוחות חדשים, גילתי שאני יכול להוביל זוגיות אם בנות, שאני אפילו טוב בזה, שאני יכול להרגיעה אותן, לשמח אותן, להיות המקום הבטוח שלהן...

אבל זה התחיל להתפרק לי לקראת סוף השירות, אני חושב שבאמת הייתי עייף. יותר מדי פעיליות, יותר מידי כדורים מעל הראש, אחריות, נעלי קרב, לילות בלי שינה, חברים פצועים וגם פציעות משלי. (כמו כולם) אבל ראיתי את זה משפיעה על המיניות שלי אם נשים. אני כבר לא רציתי להוביל, רק רציתי שמישהי תוהב אותי מספיק כדי שאני אוכל להרגע בידיים שלה.

ואז הגיעה ה7, יום אחד ליפני השחרור. כמובן זה היה יום קשה, ארוך, כועב אבל מעל הכל מתסכל. היחידה שלי לא קפצה מיד לדרום, לא יכולנו, תפסנו גזרה מסוכנת .                                                                 

במקום לקפוץ פשוט הכנו את הציוד לחימה שוב ושוב, הסתכלנו על חדשות, ספרנו חברים וחברות שנעלמו (סליחה אני בטוח שגם אתם). אבל בסוף היום דברתי אם חבר מהצוות והסכמנו על משהוא אחד "צריך לחייך" חיוך וצחוקים הם הדברים היחידים שישמורו עלנו. זה לא היה הזמן להקל, לכאוב או להרגיש.                                                                                        ובאמת לא הפסקתי לחייך מאז,  היינו בג'נין, טולכרם, ח'אן יונס, רפיח. השתחררנו, מצאתי עבודה אז שוב מילואים באיוש, אז סיפוח ללבנון, חזרה לאיוש וחזרה ללבנון ולא הפסקתי לחייך. 

אבל אני כבר לא יכול, אני לא יכול לחייך, עברה שנה וחצי מאז שנגמרו לי הכוחות ואני לא יכול להיות מפקד או לוחם, לא יכול להיות אחראי על אחרים ואני לא רוצה להיות בסכנה יותר.                     

אני רוצה להיות בטוח, אני רוצה מישהי שאני יכול לבכות לה בידיים, אני רוצה מישהו שיהיה אחראי אלי וישלוט בי, אני לא רוצה לחשוב יותר, משהו/י שאיתה אני יכול לחבות את המוח ולהיות שלה... רק שלה.

סליחה, אני לא חוויתי מהשהוא מיוחד שאף אחד לא חווה. אין לי פוסט טראומה ואין לי סיפורי גבורה חחח אולי אין לי על מה להתלונן. פשוט מרגיש לי משהוא תפוס מה שהוא שאני לא יכול לשחרר לבד, ואני צריך עזרה ממשהוא שיעזור לי.

אם קראתם עד לפה אני מאוד מאריך, תודה באמת🙏

❤️ Merci de tout mon cœur 

יש קינקים שמתפתחים בלב ברירה, משהוא שבהתחלה אולי לא נאים, אולי לא היה חלק מהתחנון ושבאותו הרגע לא אוהבים.

אבל בדיעבד, כשה חוזרים הביתה וחושבים על אותו הערב דווקא זה היה הכי יפה דווקא זה נחרט בזיכרון. כנשלט זה חלק לא קטן מהמיניות שלי.

אני גילתי את זה עוד באחד המפגשים הראשונים שלי. יצאתי אם חבר, בגיל הזה שרק מתחילים לגלות שיש לנו בכלל מיניות. הלחנו לבית שלו הוא לכח אותי לחדר, התחלנו להתנשק ולהתפשט אני יורד לברכיים מלקק שפתיים ולוקח לו את האיבר לפה. אני מנשק לו, מלקק לו את המוט עד שהוא רטוב כמו ארטיק בשמש.                                                                        אני כל כולי נמצא בתחושה של הזיין שלו בפה שלי, של הגוף שלו סנטימטרים מהפנים שלי, של הריח שלו, של הידיים שלו מלטפות אותי. אני לגמרי מפוקס בלגרום לו להנאות...

אז פתאום, הוא דוחף אותי על הזיין שלו כאילו אני שחקנית בפורנו, הזיין שלו פורץ לי לגרון אני נחנק, היד שלו כבר לא מלטפת אותי היא מצמידה לי את הראש לבטן שלו, האף שלי נמעך לו בשיערות.

2,3 שניות, בסדר אני מבין שהוא רוצה להרגיש גרון עמוק.

5,6 שניות, אני אומר לעצמי שזה לא כזה קשה אני יכול לעמוד בזה בשבילו.

9,10,11 לא לא לא, לא נאים לי. אין לי אוויר, מה יש לו? שישחרר אותי. אני דוחף אליו אם הידיים אני מרגיש אותו מתלבט אם לשחרר אותי. אני יכול לשחרר את עצמי אבל אני לא רוצה, אני רוצה שהוא ישחרר אותי, שיהיה לו אכפת.

סוף סוף הוא משחרר ממני את היד, אני זורק את הראש אחורה, מרגיש את התחושה המוזרה של הזיין שלו נמשך לי מהגרון ו AAAaahhhh לוקח שלוק אוויר.

בדיעבד זה היה הרגע שהוא היה צריך לנשק אותי, להגיד לי שהייתי טוב, ללטף לי את הראש... זה היה קונה אותי לתמיד.

אבל הוא לא ידע מה אני הרגשתי, רק מה שהוא רצה. 

באותו הרגע אני לא נהניתי, מהתחושה של גרון עמוק, של החוסר עונים. אבל אותו הערב זה כל מה שיכולתי לחשוב עליו, וכשה שלחנו הודעות אחד לשני בלילה בקשתי מימנו לעשות לי את זה שוב...

אני באמת שואל.

למה זה שאם גוף כמו שלי, אם יכולות כמו שלי, אם כל החרא שאני עברתי אני עדיין רוצה להיכנע למישהוא או אפילו מישהי?

למה אני לא יכול להיות פאק בוי ששוכב אם בנות שהוא בקושי מכיר ולסנן אותם למחרת? 

למה זה שכשאני מרגיש לבד במיטה בשתיים בבוקר במקום לפנטז שאני מחבק בחורה יפה שאני אוהב אני מדמיין שאני על הברכיים מחבק לגבר את הרגל אם שתי ידיים. שאני ירגיש את הכוח שלו עלי, את העליונות שלו עלי, שאני יעצום עיניים וישכח מי ומה אני כדי להיות אף אחד להיות כלום רק צעצוע מיני.

אני באמת שואל את עצמי, האם זאת טראומה מיילדות? שהיו עושים אלי חרם בבית ספר

האם זה טראומה מהבית? לא יודעה

אולי זה באמת טיבעי לי ואני גבר beta ואני תמיד יהיה.

למה אני רוצה שישתמשו בי באמת כמו זונה?

חחח אני באמת אשמח לחוות דעת, וגם סליחה אם יש לי שגיות כתיב אני עולה חדש.

הכרות ראשונה שלי בכלוב אם אדון.

וכשה הוא גילה שאני קניתי כלוב צניעות חדש לעצמי הוא לא ריחם עלי לרגע אחד

*אני באמת מכור לשליטה מרחוק