מהשיוצאיוצא

יש קפה בתה שלי
ולא ניתן לעשות בעניין זה
דבר

הוא שם.
כשם שהאהבה איטית.
כשם שהטלפון רחוק.

אותה אחת שכמעט יצאתי מחלציה
מתה מטוברקולוז,
והורישה לי שלט ברונזה.

הוא קו.
הרחוב נשאו-
מתערב בלגימה, בווריד, בחשק.
ממית את החשק.


אם לא אאמת את השמועות,
אם לא אהיה סובייקט פאבליק דומיין:
לא תערב לי שנתי.

הוא קו.
הוא נחרת:
בקלילות, מנוצה.
עקבות על ברונז.

עלה מלפני לספר על מה שקרה לא מזמן. לא מזמן זה ממש לא מזמן. הערב, אתמול בערב. אם אני עושה כמה סיבובים עם הרגל, אני בעצם בוחש בזה.
"זה", כמו שאומרים "מה זה זה", זה "היא". "היא" הסיבה ל"זה" (ולמילוי הכוס בעוד מנת בוקר של וויסקי).
אני מעדיף להוותר באקדמה אבל נובע ככה:
לפני שלושה לילות הלכתי ברחוב. לא התכוונתי ללכת ברחוב. בדרך חזרה פגשתי כלב גדול אבל עד לדרך חזרה יש כלב יותר גדול. משהו עוד יותר שבור, שעיר, רק את הפאות שלו אני זוכר.
הוא נהיה זאב על כורחו. הרבה לפניו צאתי מהבית.
למה יצאתי מהבית?
יכולתי להישאר בבית, לראות הכול בטלוויזיה, להתרפק על שרהל'ה שרון, גולדה מאיר, תשדירי בחירות, יכולתי אבל יצאתי. הפחד הוציא אותי.

המשך יבוא