חוויותיה של חתלתולה

הן פשוטות. 

מאוד מאוד  פשוטות. 

להיות עטופה. 

בטוחה. 

מוכלת. 

מעונגת. 

חופשיה. 

להוריד מעצמי את כל הדאגות

כל החששות.

כל הכאב. 

לרגע אחד או לכמה רגעים.  

בואי רגע תתקרבי. 

זה בסדר.

אני אחזיק לך את היד לכל אורך הדרך.

אהיה שם בכל הרגעים. 

כי הרגעים שלך הם שלי.

את שלי. 

אני אתן לך את הביטחון שאת כמהה לו. את השחרור שאת עורגת לו. וזה יהיה רק שלנו. 

המקום הכי בטוח. 

שבו תוכלי להיות את. 

אם רק היה באמת מישהו כזה שהיה אומר לי את המילים האלו. אם רק היה מי ששומע. שמבין. שאכפת לו. 

אבל אין. 

מאז שנכנסתי לפה המחשבה הזו עוברת לי בראש.

מה חשבתי שהעזתי בכלל להרשם? מה רציתי להשיג בזה?

והמסקנות שלי מזה -הייתי תמימה.

נכנסתי בראש פתוח ובלב נקי במטרה למצא בית חדש למורכבות שלי וזה לא קרה.  היו דייטים, היו נסיונות אבל משהו אמיתי לא באמת קרה. לא באמת קורה. רבים אומרים לי פה שזה לוקח זמן. שעד אפילו שלוש שנים אפשר להיות כאן בחיפושים. אבל למי יש סבלנות להיות פה שלוש שנים? 

לי אין.

איך אפשר לברור פה את האנשים האיכותיים אם כל מי שעושה את הרעש אלו אנשי הפלסטיק. אלו שמחפשים רק את הפנטזיה ולא באמת חיים את זה כדרך חיים. 

איך אפשר לנסות להביא את האני האמיתי שלי בלי להתגונן כל שניה אם כל מה שמחפשים זה איזה סטוץ רנדומלי. אי אפשר. 

אתמול ישבתי ובכיתי על הצורך שיש לי לשחרר. אבל לא היו ידיים שיתפסו אותי. 

ותאמת אומר לכם...לא מאמינה שאיי פעם יהיו שוב כאלו.

והוא היחידי שהכרתי מפה שאשכרה היה שווה מאמץ.

אבל זה לא הסתדר בינינו. 

ולי נשאר רק לקנא. 

ולהתחרט על דברים שאמרתי או לא אמרתי.

כל כך רציתי לשחרר בידיים שלו.

חלמתי על זה.

אבל הכוכבים לא הסתדרו. 

 ואני נשארתי עם לב שבור.

ולא, ממש לא מדובר בגלידות. 

(פלאשבק מאחד הערבים הכי מטריפים שחוויתי). 

אחרי שנחתתי מאימפקט מטורף בידיים של ארס, לא הפסיקו לגעת בי. ידיים טיילו לי על העור והרגשתי כל תחושה לוהטת יותר בגוף.

ליידי שכבו שוקו ווניל. היא לבנה, קטנטונת ולוהטת שהטריפה את ארס. והוא אתיופי יפייפה, נראה כמו אל יווני. השילוב ביניהם חירמן אותי בטירוף. הדיסונאנס של הבהירות שלה מול הכהות שלו. פאק זה לגמור רק מלראות אותם יחד.

‏הסתובבתי כדי לראות איך שוקו מזיין לה את הצורה. היא רעדה. הזין שלו היה מושלם ומפוסל להפליא.  קיוויתי שארס ירשה לו לזיין גם אותי.חיכיתי לאישור שלו. זה היה חלק מכל הטירוף שהרגשתי. הוא הורה לי למצוץ לו "תעמידי את את הזין שלי או חפשי מישהי אחרת שתעמיד אותו". במבט מושפל על סף הבכייני נעניתי. לא רציתי שאף אחת תעשה את זה באותו רגע ובטח שלא תהיה יותר טובה ממני. ליקקתי כל סנטימטר מהזין שלו. ‏נגעתי לו בביצים והכנסתי את כולו לפה שלי. כל כך אהבתי לשמוע אותו נהנה. בינתיים שוקו קיבל אישור להכניס לי אצבעות ולנשק אותי. זה הטריף אותי לראות את האינטרקציה בינו לבין ארס.
אני רוכבת על ארס ושוקו מבקש רשות לנשק אותי.
אני מנשקת אותו ואנחנו מתחלפים.

וניל מטפסת על ארס. המבט שלי עליו כמו נץ. הוא מסתכל עלי ומרגיע אותי במבט. ולרגע מוקה מתקרב אליי. מקבל אישור לגעת בי ומסובב אותי לדוגי.

הזין שלו נעוץ בתוכי והמבט שלי על ארס. לא משחררת ממי שהגעתי איתו. מוקה הופך אותי ומרים לי את הרגליים. עמוק עמוק הוא בתוכי. אני גומרת כמה פעמים והוא הופך אותי שוב.

"הפעם תתפסי לי את הביצים תוך כדי שאני בתוכך."

אני מבצעת, הוא גומר לי על הטוסיק ואני חוזרת לידיים של ארס.

הוא מחבק אותי אליו ואני מרגישה בבית.

פאק, זה היה מושלם.

לא היה אכפת לי מי מסביב.

לא הזיז לי שראו אותי ערומה כביום הוולדתי.

"ברוכה הבאה לעולם שלי". 

חייכתי והמשכתי לחבק אותו. 

"יש לך רעב בעיניים"

חדות כזו.

תשוקה שרק מחפשת להתפרץ.

כמו לבה חמה שרק מחכה לצאת.

אני רואה את זה עלייך.

עליי את לא יכולה לעבוד. 

איתי את לא צריכה להסתיר.

את יכולה לנסות לשרוט, אבל אני יודע עלייך הכל. 

אני רואה אותך. 

נשית, חושנית, רעבה, חכמה וגם כזו שצריכה לקבל סטירה.

אבל אני רואה אותך. 

את כל מה שאת מנסה להחביא אני רואה.

השריטות שלך לא מפחידות אותי.

שנים הייתי קוראת סמויה באתר. שנים נמשכתי למקום הזה כמו פרפר שנמשך לאש יוקדת. לא ידעתי איך ומה והאם אי פעם אוכל להגשים את האש שבערה בי מבפנים. 

הסקרנות תמיד קיננה בי. לאלו ששואלים אותי, לא הגעתי לעולם הזה רק בגלל ש50 גוונים של אפור שיגע את העולם. זה אמנם חידד את זה יותר אבל הצורך להיות במקום הקטן והבטוח הזה תמיד נכח שם.

באוננות, בחשיבה, בצורך.

הרבה שואלים אותי איך זה שרק עכשיו (לפני 3 חודשים) נרשמתי. איך לקח לי כל כך הרבה זמן. למזלי הכרתי את השולט הראשון שלי במקום אחר. גבר בוגר ממני, יציב, רגוע, אסרטיבי ואחד שרק רצה ללמד אותי. הכל איתו נעשה בכזאת סבלנות ורכות שלעיתים שאלתי את עצמי אם זה אמיתי כל מה שאני חווה איתו. 

וזה היה אמיתי. בכל צורה ואופן זה היה אמיתי. הוא לימד אותי המון, איפס אותי כשהיה צריך ושמר עליי כאילו הייתי אוצר. הייתי מסומנת. הייתי שלו.

כשנפרדנו לקח לי המון זמן לשחרר את מה שהרגשתי כלפיו. זה היה תהליך של הבנה האם מה שהרגשתי איתו נבע כי סתם מימשתי פנטזיה או שמא זה היה משהו אחר.

אתם בטח מנחשים מה, הרי התגלגלתי לפה.

הצורך התחיל לדבר. לקנן. לצרוח.

הרצון לקבל כאב, לא להרגיש כלום, להיות במקום אופורי קרא לי "בואי".

אז אמרתי למה שלא אנסה.

לקחתי את כל הכלים שלמדתי ויצאתי לדרך חמושה בציפורנים. כי עדיין צריך להזהר.

‏ברגע של חרמנות נזכרתי איך עשה בדיוק את זה.

איך באמצע הרחבה ועל הבר מול הברמן היד שלו טיילה לי בין הרגליים, מגמירה אותי מול כולם.

כל כך נהניתי לראות איך מסתכלים עליי.  כל כך נהניתי להיות הצעצוע שלו באותו רגע. הוא יכל לעשות איתי כל דבר. ובאותו רגע בחר להעניק לי עונג.

נוטפת וסמוקה טעמתי את עצמי דרך האצבעות שלו. לוגמת מהשוט טקילה שהוגש לי עי הברמן. לא מאמינה לטירוף שהוא גורם לי להרגיש.

"תלקקי"

"קדימה, תנקי לי את כל האצבעות".

ואני קיימתי. מלקקת את הטעם שלי, שהתערבב עם הטקילה ואת היד שלו.

לא משאירה מילימטר שלא עברתי עליו. 

ואחרי שסיימתי לחש לי "כל הכבוד" והצמיד אותי אליו.

פאק, זה היה מושלם. 

לפעמים אני נכנסת לקרא בלוגים מסוימים בכוונה להיות מזועזעת. לראות עד כמה זה יכול להיראות נורא. עד כמה זה יכול להפחיד אותי. וכל פעם אני מגלה מחדש שיש דברים שלעולם לא יסקרנו אותי ולעולם לא ארצה להרגיש.

אז הקריאה נעשית לשם הלמידה. כמו מחקר אנטרפולוגי. ממרחק ביטחון. 

אתה תהיה השונה בנוף.

החזק, המכיל, המגן. 

זה שלא מוותר עליי ועלינו.

היציב, האינטליגנט, הדומיננטי.

זה שרוצה לקחת עליי כל אחריות.

אתה תהיה עדין ,רומנטי וגבוה.

וגם זה שמחנך ונוקשה כשצריך. 

אתה תהיה מיני, פומבי ובטוח.

וזה שירצה שאגרגר בשבילו בלי סוף.

אהיה שלך ותהיה שלי. 

חיבור במבט, בשוט ובאיברים מיניים. 

כי זה אתה, זה אני - זה אנחנו.