תהיות

שאל אותי הרגע המטופל הקשיש

שנייה אחרי שנתתי לו כוסית לדגימת שתן.

אולי הוא עוקב שלי מפה?

או שאולי זיהה את החסך בבולבול?

לעולם לא אדע 😌

וערסים,

ומזרחים,

וחוצפנים,

וקשים להשגה.

כל המרבה במניאק? הרי זה משובח..

השםםם תן לי קצת שכל 🧠 

וואלה, אני נראית לא רע בכלל,

יכולה להעיד על עצמי בלי להצטנע,

ומה אכפת לי לקבל קצת תשומת לב וירטואלית?

אבל זה חוטא למטרה בעיניי,

וכמו שלא הייתי מתפשטת לעייני כל,

אלא רק אחרי חיבור אמיתי וכנה,

ובמרחב שבו אין לדעת מי יושב מאחורי המסך,

אולי כדאי שאחשוף קצת פחות ?

כמו שהשותפה שלי למשרד

שואבת את הפסטה שלה בתאבון והנאה

🍝

ובהמשך לאתמול 

נשאלתי ע״י יוצא חלציי 

״ אמא, מתי יהיה לך בולבול?״

ולפחות 5 תשובות שונות היו לי בראש

״ לאמא אין בולבול״  🙁 עניתי לו

שיסיק מזה לבד

מה שהוא רוצה 

מקבלת אותם בחיוך,

מתוקתקת ומאופרת,

הריח של הבושם שלי ממלא את החדר,

שואלת ״ שלום, איך אני יכולה לעזור?״ 

ומשחררת חיוך קטן,

אני רואה איך רוח הנעורים חוזרת אליהם קצת,

נצנוץ קטן בעיניים

מנסים לזרוק איזה משפט פתיחה שחוק,

לפעמים משחקים אותה קשים להשגה.

זה מחייה אותי.

מרגישה שעשיתי קצת טוב בעולם,

מיומנה של אחות

❤️

שבו הילד בן 3.5 שלי

יגיד לי בשיא תמימותו

״ אמא את אוהבת לאכול בולבולים של אנשים״

😳

כנראה שהפרצוף שלי היה פרייסלס באותו רגע.

** למען הסר ספק - הילד לא נחשף בשום צורה או אופן לתוכן מיני כזה או אחר.

ולא מחפשת מי שיתקן אותי,

או ידע על השיחה הראשונה ״ מה אני צריכה״

בא לי אותך קליל בהתחלה,

מצחיק, מותח גבולות, חצוף

שתגרום לי לחייך 

מתחת למסיכה (בכל זאת, התפרצות חצבת 🫢).

ורק אחר כך,

לאט לאט

אחשוף בפניך את החולשות והפנטזיות, 

ואת הצרכים והתאוות שלי.

❤️

אלה ששולטים
מהגוף והנשמה,
לא אלה שמתיימרים להיות,
לא שמנסים להיות כמו,

אלה עם הסנטר הפנימי,

אלה עם הקול המחוספס
שסוחף אותך
מוביל את השיחה,
שנכנס לך למוח בעדינות,
חוקר וחופר אותו לאט,
יודע לגעת בנקודות רגישות,
מפעיל אותך מבלי לכפות,
עד שתרצי להתמסר לו

בצורה טוטאלית

איפה ?!