בועות

ברגע אחד החיים מתהפכים. איך ברגע אחד הכל משתנה שום דבר לא חוזר להיות כמו שהוא הייה לפני אותו רגע.
צעקה בטלפון ריצה מהחדר .
חוסר וודאות למשך שעתיים, שהורגת וממיסה כל פיסת מחשבה אופטימית.
החיים בשגרה הצחקוקים של קודם, והרי רק יום לפני הייתה שבת שיגרתית של מנוחה ושיחות על השאיפות בעתיד. הכל נעלם בתוך כאב גדול , וסבל סבל מתמשך שרק הזמן והתרגלות חדשה יכולה להאיר קצת אור.
משהו שם ,בזמן הזה של הידיעה גרם להכל להשתנות, הלוואי וזה לא הייה קורה, הלוואי והחיים היו ממשיכים כרגיל בדיוק כפי שהם היו לפני. גם לא חייב להיות משהיו מיוחד העיקר שיהיה כמו קודם.
החיים נעצרו. ומתי הם ימשיכו לנוע?
זה לא טוב להיכנס לפסימיות בשעות משבר, כי בסופו של דבר החיים ממשיכים, וזה מה שיש , אז נכון שעדיף להיות חיובי, זה מקל על ההתמודדות עם הקיים.
אבל למה זה כל כך קשה? אולי זו רק תחושה זמנית שהכל עומד מלכת ,בלבול גדול . רק שהשיגרה תחזור והכל ימשיך להתנהל כרגיל.
אמן.