החיים דרך הדף

שיעור שיבארי אתמול בנוהל. כבר הופך להיות הרגל כיפי שלי ושלה, מרגיש יותר בנוח, יותר טבעי, אני מרגישה שגם עבורה. אני מתרגשת מהחלק הזה בחיים שלי, הוא חדש ומהנה ושלי

הייתי צריכה פורקן אתמול, ולא מהסוג שמשיגים עם וויברטור. הייתי צריכה משהו שיגרום לי להרגיש את מה שאני צריכה להרגיש, להיות מוצפת כל כך עד שזה יזלוג מהעיניים.

פגשתי אותה בשיעור, את האישה המדהימה והמיוחדת שאני כל כך אוהבת, וסיפרתי לה שזה מה שאני צריכה. ידעתי שאין הנחייה מסוימת לתת לה, כי אני לא בטוחה מה היא יכולה לעשות כדי שאגיע לשם. בעיקר שיתפתי כדי שהיא לא תילחץ אם אני אתחיל לבכות כשאני בחבלים שלה.

אני רגילה שלבכות זה לא בסדר. לא מול אנשים שאני אוהבת.

זה מערער אותם, גורם להם להרגיש דברים שהם לא רוצים להרגיש, גורם להם להאשים אותי שהדמעות שלי הן מניפולציה, או שאני היסטרית.

אבל בסשן זה מותר, אחרי אורגזמה זה מותר. אז הייתי שומרת את הרגשות שלי לשם, את הרגשות הלא נוחים, הכוונה. הרגשות שידעתי שצריך לשמור לעצמי. 

היא התחילה לקשור ולפסל בגוף שלי, ואמנם לא שקעתי אבל היה לי מאוד כיף. הידיים הנעימות שלה, החבל שמתלפף סביבי, ההרפייה שהמוח שלי צריך, התענגתי על זה. ואז היא אמרה את זה. היא לא ייחסה לזה משמעות באותו רגע אבל זה זרק אותי לתוך המקום הכי פגיע שלי.

"אל תעזרי לי".

היה משהו כל כך נטול מאמץ באמירה הזאת. את לא צריכה לעזור לי בשביל שמה שאת רוצה יקרה. את לא צריכה להתאמץ או לשכנע או לדובב או לנהל את שתינו בשביל לקבל את מה שאת צריכה. אני רוצה כמוך, אני לא צריכה שכנועים, את יכולה רק להיות כאן, ולקבל את מה שאת רוצה.

תמונות משיעור השיבארי האחרון

לא ידעתי למה לצפות. בשיעור הקודם באתי כקושרת והייתה חוויה ממש קשה ועם הרבה אכזבה מעצמי ותחושת כישלון. והיום, המדהימה שבאה איתי, לקחה את המושכות.

אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שלקחו ממני את המושכות ופשוט נתנו לי להתמסר לחוויה, לא לדאוג לאף אחד חוץ מלעצמי. 

והיה מושלם, משחרר וכיף, וכל כך משמח לחלוק את זה עם אישה מדהימה וחברה שזכיתי בה ♥️