גלה לי את הסוד

לא כתבתי פה הרבה זמן, גם בקושי נכנסתי לצ׳אט בשבועות האחרונים, בעיקר כי עמוס לי, אבל זה לא הפואנטה. נכנסתי לפני כמה ימים לצ׳אט ולהלן שיחה עם מישהו שלא החלפתי איתו מילה מעולם.

באיזה עולם זה לגיטימי?

0:47

הוא: היי

0:48

הוא: מתי לאחרונה בלעת שפיך?

0:49

Soft Bloom: באמת? זאת נראת לך תשובה לגיטימית?

הוא: זאת שאלה

0:50

Soft Bloom: 🙄

וזה לגיטימי?

0:51

הוא: א' כן. ב' מעניין כשכתבתי דברים רגילים לא ענית וכרגע כן. זה אומר עלייך משהו 

0:52

Soft Bloom: כן, שאני לא מוכנה שידבר אלי ככה

שיהיה בהצלחה

0:53

הוא: וכשמדברים אלייך רגיל את מתעלמת , זה סבבה כן?

0:57

הוא: נראה שאת צריכה לגרגר שפיך דחוף

למרות שממש בא לי לרשום את השם של הבחור, אני אהיה חמודה ולא אציג את השם. 

ואיך היה השבוע שלכם?

אני מותשת, עוד לא התחיל השבוע ואני כבר גמורה.

אני מרגישה כאילו אני לא מספיקה כלום, היום קצר מידי, אני לא ישנה מספיק (או טוב בכלל) בלילה ואני מרגישה שאני הולכת לאיבוד.

תמיד הייתי גרועה בלאזן בין בית-עבודה (או בכללי באיזונים) אבל מרגיש לי שהפעם אני באמת הגזמתי ואני לא יודעת איך לצאת מהלופ הזה. אני מצד אחד אומרת לעצמי זה עוד כסף, זה שווה את זה, תקרעי את עצמך עכשיו ותעשי עוד טיסה, תחסכי עוד קצת, אבל מצד שני אני מרגישה שאני טובעת. 

לפעמים הייתי רוצה פשוט שמישהו יגיד לי סטופ, יחבק אותי ויגיד לי שיהיה בסדר, לא בקטע של שליטה אפילו. זה מצחיק כי אני מרגישה כל כך מוקפת באנשים בימים האלו ולמרות זאת כל כך לבד, איך זה אפשרי בכלל?

השבוע קיבלתי ממישהו הודעה שפעם הפוסטים שלי היו "סוחפים" ולאחרונה הם "מתאמצים ולא סוחפים כמו פעם".

אז כן, אני באמת בתקופה עמוסה יותר רגשית ובעיקר טכנית, פרוייקט מאוד גדול בעבודה ששואב ממני הרבה זמן גם בבית. 

(וזה שהייתי חולה כל השבוע לא ממש עזר לי)

אבל המחשבה שהפוסטים שלי נועדו לבדר מישהו, כל כך עיצבנה אותי. 

כל הפוסטים שאני כותבת, הם בשבילי, ועם כמה שנחמד לי לפתוח דיונים בבלוג, לשמוע דעות של אחרים ועצות, הם קודם כל נועדו לאפשר לי להיות מי שאני, בלי מסכות ובלי התחנפות. לא הכל לייקים, ובכנות, זה לא כזה מעניין אותי. מי שבאמת אכפת לי ממנו כאן מעודכן לא במסגרת הבלוג, נשבעת.

לא באתי לשעשע, לחרמן או לבדר אתכם ואם זה מה שאתם מחפשים, אני יכולה להמליץ על לא מעט סיפורי סקס מעולים.

אחרי זה הוא אמר שחבל שנפספס את ההיכרות בנינו, כי הרי ברורררררר שאנחנו מתאימים. איך פספסתי את זה?

וגם פוסט זה נועד לפריקה הבלעדית שלי, לא בשבילכם, אם תהיתם לעצמכם.

אז אני חולה כבר כמה ימים, אני די בטוחה שאני גוססת, טוב לא באמת גוססת, אבל אני מרגישה די רע ולמרות זאת אני עובדת (כן, יום מחלה זה לא אופציה במשרד שלי).

אני תוהה לעצמי מה לעשות, ברור לי שאם אני לא אצליח לנוח אני לא אחלים, ומצד שני אני אחראית על פרוייקט ענק שבשבועות הקרובים עומד להסתיים ואני לא בדיוק יכולה להתנתק לכמה ימים.

אז אני לא יודעת למה אני כותבת, אולי כדי לפרוק ולהגיד שאני שונאת את הבוס שלי שהחזיק אותי בשיחה של ארבע שעות ברצף כשהוא ידע שאני חולה, או כי אני סתם מתוסכלת שהגוף שלי לא מתפקד כמו שהייתי רוצה, אולי סתם קשה לי הסיטואציה ואני מחפשת נחמה.

בכל מקרה, אם אני מתה, שתדעו שהעבודה שלי אשמה בהכל.

העולם הזה לפעמים מרגיש לי כל כך מזוייף, מלא במסכות, שקרים וארמונות שלא באמת קיימים. ממש כמו סטראטאפ שמוכר חלום למשקיעים כשאין לו עוד מוצר.

אתם מרגישים את זה גם או שזאת רק אני?

אז הלכתי הבוקר למכון, אני שונאת ללכת למכון, אבל זה חשוב ובריא ואני עדיין שונאת ללכת למכון.

גם לא הייתי די הרבה זמן, אז כל הגוף כואב לי ואני די בטוחה שזה גובל בהתעללות.

מצד שני אני נראת טוב, וזה שאנשים בוהים לי מרים לי בטירוף.

בכל מקרה, תוך כדי שאני מתאמנת, הגעתי למסקנה שאני צריכה שותף כושר, לא כזה שיבוא איתי, אלא כזה שיעודד אותי ללכת וידחף אותי לזה. רצוי אחד שיתעלם מהתירוצים הממש לא לגיטימיים שלי ויעודד אותי ללכת.

רצוי כזה שמתאמן בעצמו כדי שיגיד לי שהכאב הוא זמני וכל הזיוני שכל בסגנון הזה.

אז מישהו רוצה להיות החבר כושר שלי?

אז שוב היה לי קצת זמן ואני עוברת על ההודעות שלא עניתי להן ומעל חצי מההודעות שלי מנשלטים.

עכשיו אני מדברת עם נשלטים, יש כאלו שאני אפילו בקשר טוב איתם, אבל לאחרונה יש תופעה שרושמים לי "אני חושב שאנחנו מתאימים".

חיימוש, על בסיס מה את חושב שאנחנו מתאימים? על בסיס זה שלא קראת את הפרופיל? הבלוג?

סרייסלי? 

אגב שאלתי כמה מהם, ומה הייתה התשובה, קראתי וחשבתי שאת שולטת 🤦🏻‍♀️

אין לך רעיון מקורי? תשאל מה שלומך. אבל לפחות תתעניין, אל תתן לי הרגשה ששלחת את זה לכל בחורה שמחוברת.

מרגיש לי שצריך לעשות לגברי הכלוב סדנא של איך לפנות לאישה, זה הולך ומתדרדר.

והשיא, "לפי הבלוג שלך את יכולה להיות שולטת, תשלטי בי", תודה באמת על האישור. תאמין לי שכשארצה לשלוט במישהו זה לא יהיה אתה.

עוד הודעה כזאת ואני משתגעת

ידעתם שהחל מדצמבר הchatGPT יוכל לדבר על נושאים אירוטיים?

יאפ, תוכלו לנהל שיחה עם הצאט, לשאול אותו שאלות אירוטיות, ואפילו ליצור לכם סיפורי סקס מותאמים אישית.

אז כן, תצטרכו לעבור אימות גיל, אבל בגדול הצאט יתייח, למבוגרים כמובגרים.

אז מה אתם אומרים? הייתם מנהלים איתו שיחות כאלו?

הייתי מעלה את הפוסט הזה ללינקדאין עם דעה רצינית, אבל זה יוריד מהחזות הרצינית שלי.

אז אתם זכיתם (:

זה שוב קרה, התחושה הזאת בגוף.

הרגשתי אותה כמה פעמים בחיים, התחושה שאני עושה טעות, שאני חייבת לקום וללכת, לברוח אפילו. 

ועשיתי את זה, חתכתי, לא נתתי לזה פתח או סיכוי, למרות שרציתי לענות ולהסביר, ידעתי שזה מסוכן לי ושאני צריכה לחתוך את זה כל עוד לא נפגעתי.

למרות שהוא ניסה להסביר.

אני חושבת שהוא כעס, הוא יודע מה הוא הפסיד, והוא יודע שהוא עשה טעות, אבל זה גדול עלי כבר.

תמיד אמרתי לעצמי שאי אפשר לסדוק האמון שלי כי אני לא נותנת אמון באנשים כאן, אבל אני חושבת שאני טעיתי והוא צדק. 

והוא לא רק סדק, האמון שלי התרסק.

אני חושבת שעמוק בפנים האמון שלי בעצמי נשבר, איך אני מצליחה לטעות ככה? שוב ושוב.

במציאות אני לא טועה ככה, התפקיד שלי זה לא לטעות, וכאן? אני מכפרת על המציאות.

אני שונאת את זה, חוש הצדק שלי רוצה לדחוף להם את זה לפרצוף ולעשות אצבע משולשת, לשבור את כל הכלים ולהגיד להם ללכת להזדיין.

זה מכעיס אותי כל כך.

איך אפשר להגיד לי לעשות x על סיטואציה מסויימת ובסוף לעשות y. 

או שאם אני עושה משהו זה לא בסדר, אבל כשהוא עושה זה סבבה לגמרי.

באמת נשגב מבינתי האירוע הזה.

איפה הדוגמה האישית? 

אבל העיקר שאתם מצפים ממני לזה