היסחפות

ההיכרות איתו פתחה בפניה עולם חדש.
זה תחיל בהתכתבות בהודעות.
ועבר לשיחות ארוכות בצ'אט.
הוא סיפר לה על העולם הזה, והיא בעיקר הקשיבה.
שאלה שאלות.
גם על עולם השליטה וגם על העולם החילוני בכלל.
הוא סיפר לה ותיאר לה.
זה הפחיד אותה מצד אחד ומצד שני משך אותה.
הייתה לו המון סבלנות.
שבועיים הם שוחחו והוא לא העלה את האופציה של מפגש אמיתי אפילו פעם אחת.
הייתה לו סבלנות.
הוא רצה שזה יבוא ממנה וידע שזה יקרה.
וזה קרה.
"מה יקרה כשניפגש"? היא שאלה.
"אני לא יודע להגיד לך בדיוק" הוא ענה "אבל אני מבטיח לך שלא תתחרטי"
לקח לה עוד יומיים לבקש במפורש "בבקשה בוא ניפגש".
הוא הסביר לה שוב את עניין הגבולות ואת מילת הביטחון.
הם סיכמו שמה שלא יהיה, את בתוליה הקדושים היא לא תאבד.
ואז הגיע היום הגדול.
הוא נתן לה את כתובתו, דירה במרכז תל אביב.
כל הדרך באטובוס היא עמדה לרדת ולחזור הביתה.
ידעה שהכי חכם לבטל.
לברוח.
אבל היא לא הייתה מסוגלת.
זה היה חזק ממנה.
היא נכנסה לדירה בלי לנקוש כפי שהוא הורה לה.
החדר היה חשוך לחלוטין.
הוא ראתה את הצללית שלו.
יושב על כורסא בצד החדר.
"למה את פה"? הוא שאל.
"מה ז"א? סיכמנו שנפגשים, לא?" היא ענתה.
"למה את פה?" הוא שאל שוב.
" כי.... כי...." למה באמת אני פה? היא חשבה על תשובה שתהיה מדוייקת.
"כדי להיות שפחתך" היא ענתה בסוף.
היא לא ראתה את החיוך שלו בחושך.
"תתפשטי" הוא פקד.
היא התחילה לרעוד.
"את רוצה ללכת? לא אכעס"
היא נשמה עמוק והתחילה להתפשט.
היא שמחה על החושך המוחלט.
הרגישה פחות חשופה.
היא הורידה את החצאית והחולצה.
"תורדי נעליים"
"תפזרי את השיער"
"תורידי חזיה"
"גם את התחתון"
היא ביצעה בצייתנות.
היא עמדה שם ערומה לחלוטין אבל החושך המוחלט גרם לה להרגיש עטופה, מוגנת.
כשהוא ניגש אליה נפלה עליה ההבנה שהיא ערומה ליד גבר.
מעולם היא לא הייתה לא צנועה בחברת גברים.
היא התחילה שוב לרעוד אבל כשחשה את ידו נוגעת בלחיה היא נרגעה.
כאילו נאחזה במגע הזה והוא גרם לה להרגיש לא חשופה, מוגנת.
"זוכרת את מילת הביטחון?"
"כן" היא לחשה.
הוא אחז בידה והרים אותה.
היא הרגישה שידה נקשרת למשהו, תלויה.
הוא הרים גם ת ידה השניה וקשר אותה לשרשרת שהשתלשלה מהתקרה.
הוא התרחק.
היא לא ידעה כמה זמן היא הייתה ככה.
עומדת במרכז החדר החשוך.
ערומה וקשורה.
ואז.
בבת אחת נדלק האור בחדר.
אור חזק שסינוור אותה.
כשהצליחה לפקוח את עיניה היא הייתה בהלם.
כל הקירות בחדר היו מראות.
היא ראתה את עצמה.
ערומה.
חשופה.
חסרת אונים.
היא עצמה את עיניה שוב.
"תפתחי את העיניים" הוא פקד.
היא פקחה שוב.
ניסתה לא להסתכל על עצמה, אבל לא היה לאן להבריח את המבט.
היא התחילה לבכות.
הוא ניגש אליה עם כוס, "תשתי קצת מים".
היא שתתה ונרגעה קצת.
הו הסתובב סביבה.
בחן את גופה.
היא הייתה רזה.
גופה היה חיוור.
שדיים קטנים וזקורים.
ישבן קטן.
שיער הערווה שלה היה טיבעי אבל גדל לה מעט מאד.
היט העיזה להסתכל גם עליו.
גופו היה בנוי לתלפיות.
גם דרך הג'ינס והטישרט הצמודים היא יכלה לראות ת הגוף השרירי.
פניו היו מכוסות במסכה.
אבל העיניים, חודרות וקשוחות.
הוא נגע בה.
כשהרגישה את ידו על שדה זה הרגיש כמו כויה.
היא קפצה.
לאט לאט התרגלה למגע שלו.
על שדיה.
על ישבנה.
כשהוא נגע לה בכוס, היא לחשה "זוכרת שאני בתולה?"
לסטירה שהוא העיף לה היא לא הייתה מוכנה.
היא הייתה בהלם.
"או קיי" הוא אמר.
"כלל ראשון, את לא מדברת בלי רשות"
"כלל שני, אני זוכר הכל ומה שקבענו הוא ברזל"
"ברור?"
היא לא הייתה מסוגלת לענות כי הדמעות חנקו אותה אז היא רק הנהנה.
גם הסטירה הבאה הפתיעה אותה.
"שאלתי האם ברור"
"כן" היא לחשה, שכחה שהוא אמר לה מראש שהיא חייבת לפנות אליו בתואר "אדון"
הסטירה הפעם הייתה יותר חזקה.
"כן מה?"
היא בכתה ולא הייתה מסוגלת לדבר.
עוד סטירה, הלחי שלה בערה.
"כן מה?"
"כן אדון" היא הצליחה בסוף לומר.
הוא התיר את ידיה והיא התמוטטה על הרצפה.
כבר לא היה איכפת לא שהיא ערומה ליד גבר זר.
רק בכתה.
"את רוצה ללכת?"
"גדול עליך?"
"לא אדון" היא יבבה.
"אני מבקשת שתסלח לי ותמשיך"
"לכי לחדר השינה"
היא קמה.
"על ארבע שפחה"
היא התחילה ללכת וידעה שהוא מתבונן בה.
מסתכל על הישבן שלה מאחור.
"תעלי על המיטה ותעמדי על ארבע"
היא צייתה.
היא הרגישה את ידו על ישבנה, נוגעת בה ברוך, מלטפת.
היא התמכרה לתחושה החדשה שמעולם הרגישה קודם.
היא הרגישה את הרטיבות בין הרגליים שוב גואה.
ואז באה ההצלפה.
היא הייתה מופתעת אבל החזיקה מעמד לא ליפול.
ושוב, ליטוף ארוך והצלפה.
היא ניסתה לחשב האם ההצלפות באות במרווחי זמן קבועים אבל לא הצליחה להתרכז.
הישבן שלה כבר היה אדום והרטיבות בין הרגליים כבר טיפטפה.
הוא תפס את השד שלה.
את כולו.
לאט לאט האחיזה החזקה.
מעך אותו.
היא הייתה גאה בעצמה שלא צעקה.
כשהאצבעות שלו תפסו את הפטמה ולחצו בכוח היא כבר לא יכלה להתאפק וצרחה.
"תסתובבי על הגב"
הוא התיישב בכיסא מולה.
"תפתחי את הרגליים".
"תתחילי לאונן".
היא צייתה.
שכחה שעד לפני שעה שום גבר לא ראה אפילו את המרפק שלה.
הוא לא הספיק להגיד לה שאסור לה לגמור בלי רשות.
היא גמרה תוך שניות.
בטירוף.
שפשפה עוד ועוד.
לא הפסיקה גם אחרי שגמרה.
הוא עצר אותה בכך שתפס את ידה והוציא אותה מבין רגליה בכוח.
"רדי על הרצפה"
"תעמדי על הברכיים"
"תפתחי את הפה"
הוא עמד מולה ופתח את מכנסיו.
היא מעולם לא ראתה זין במציאות.
הוא לא נתן לה הרבה זמן להתבונן.
הוא תפס לה את הראש והכניס את הזין לפה שלה.
היא נחנקה.
"תנשמי מהאף"
היא הייתה עסוקה בלנשום ובלא להיחנק בזמן שהוא זיין לה את הפה.
כשהרגישה שהיא נחנקת היא ניסתה להזיז את הראש אחורה.
הסטירה הבהירה לה לא לזוז.
"תבלעי"
"את מה אני אמורה לבלוע" היא חשבה.
שניה אח"כ הוא גמר לה בתוך הפה והיא הבינה.
עוד ועוד חומר חם השפריץ לה בתןך הפה והיא ניסתה לבלוע הכל.
"תתלבשי"
"סיימנו את פגישת ההכירות שלו"
"בפעם הבאה נעשה סשן אמיתי"
"תחכי לי בצ'אט בשעה הקבועה"
הוא נכנס למקלחת והיא הבינה שהיא צריכה ללכת.
כל הדרך הביתה באוטובוס היא חייכה.
"כבר לא חדשה" היא חשבה לעצמה.

היא לא האמינה שהיא עושה את זה.
עד לפני יומיים היא הייתה נערה חרדית נורמלית, ילדה טובה, צנועה וחסודה.
אבל אז היא בטעות נכנסה לאתר, וגילתה עולם חדש.
עולם שמשך אותה.
סיקרן אותה.
קנה אותה.
היא קראה סיפורים והרגישה פתאום תחושות שמעולם לא ידעה כמותן.
לראשונה בחייה היא מצאה עצמה מאוננת, על אף שהיא בכלל לא ידעה שזה מה שהיא עושה.
היד שלה פשוט ירדה מאליה אל בין רגליה.
היא לא ידעה מה זה אומר שפתאום רטוב שם, אבל זה הרגיש טוב.
לפני כמה חודשים היא התארחה אצל חברה שההורים שלה נסעו לשבת.
בלילה החברה הראתה לה סרט כחול.
זה בעיקר הגעיל אותה.
היא כמעט הקיאה כשראתה את איבר הגבר, ורק חשבה איך תתמודד עם זה כשתתחתן.
איך הדבר הזה אמור להיכנס איפה שטמפון בקושי נכנס.
אבל עכשיו....
היא קוראת את הסיפורים.
וכל מה שהיא רוצה זה להרגיש.
האצבעות שלה לא מפסיקות לזוז והיא חושבת לשניה "רק שאשאר בתולה".
פתאום קופצת על המסך הודעה אדומה.
היא פותחת אותה וקוראת הודעה קצרה "היי. חדשה פה?".
היא נבהלת מעצם העובדה שמישהו שם לב שהיא פה.
היא מייד מכבה את המחשב.
ורצה למיטה, מתחבאת.
מתחת לשמיכה היא נרגעת.
מזכירה לעצמה שאין דרך לזהות אותה מהאתר.
נושמת עמוק ומתחילה לעכל את מה שקראה.
היא נזכרת בסיפורים ושוב עולה התחושה ההיא שם למטה, במקום האסור.
היד נמשכת לשם שוב, אבל עכשיו מתחת לשמיכה היא מרגישה פחות חשופה.
עכשיו היא מרשה לעצמה להרים את החצאית ולהוריד את התחתונים, לא לפני שהיא מסתכלת בשעון ומוודא שיש לה עוד שעתיים לבד לפני שההורים חוזרים הביתה.
היא מורידה גם את החולצה ואת החזיה.
היא צובטת לעצמה את הפטמה כמו שקראה בסיפור ומרגישה שזה רק מעצים את התחושות החדשות.
היא לומדת את הגוף של עצמה.
מוצאת את הדגדגן ומשפשפת אותו.
היא שמעה על המושג "לגמור" אבל לא ממש ידעה מה זה אומר.
ואז זה הגיע....
היא לא ידעה מה פגע בה אבל זה לא דמה לשום דבר שהרגישה אי פעם.
רטט מטורף עבר לה בכל הגוף.
היא נלחצה ורצתה להפסיק אבל לא יכלה.
היד שלה כאילו הייתה מודבקת בין הרגליים.
היא שפשפה עוד ועוד והרטט רק גבר.
האגן שלה ניתר באוויר.
היא הרגישה שליטרים של נוזל יוצא לה משם.
היא גמרה!
אחרי שהצליחה לנשום שוב היא קמה
החליפה כלי מיטה שהיו ספוגים.
במקלחת היא חשבה על ההודעה שקיבלה.
מי עומד מאחוריה?
מה עומד מאחוריה?
אדון שיעשה ממנה שפחה?
כמו בסיפורים שקראה?
היד שלה שוב נמשכה למטה אבל היא עצרה אותה.
יצאה מהמקלחת וחזרה למחשב.
ההודעה עדיין הייתה שם.
"כן" היא ענתה "חדשה".
הוא קיבל את ההודעה שלה וחיוך ענק וזומם עלה על שפתיו.....