Life Is Bliss

אני בנסיעת עבודה מחוץ לעיר. עובדת היום מחר ומחרתיים ואז חוזרת לעיר. עובדת עוד יום אחד בעיר. ואז. ח ו פ ש. ואז בעצם יש לי שיחה עם המנהלת.  על החופש שאני מתכננת לקחת. בכל מקרה. אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי. כבר יחסית הרבה ימים בלי סוכר. איזה הבדל זה עושה. אלוהים. בלי הגבהים ובלי התחתית. הכל פשוט - נע על קו אחד. רגוע. יום מספר שלוש בלי סיגריות. תענוג של החיים. קניתי עוד גרביונים. הפעם עם דוגמא. קניתי בגדי גוף מתחרה. קניתי גם בדיקת הריון. שיצאה שלילית. אז כנראה שההירדמויות האלה באמצע היום - לא קשורות להורמונים. בלאט. 

עכשיו בסרטון לידה ביתי; נזכרתי בלידות שלי. המדהימות. לכל הדעות. 

אבל שכחתי איזה חוויה מטורפת זאת. אני לא מאמינה שאנחנו עוברות את זה. יותר מפעם אחת. איזה דבר זה ליצור חיים. בן אדם שלם שיוצא לך מהכוס. שישב לך על הצלעות במשך חודשים. ואז הלידה. ההנקה. הלילות. הימים. כל הערפל של גידול הילדים. העומס. הקקי. השיניים. המיון. החוגים. החברים. ימי הולדת. והופ. הם כבר גדולים. קונים קונדומים. 

אני מקווה שהסרטון הזה לא היה תיעוד לבאות. שכחתי לקנות בדיקת הריון  למרות שמה הסיכויים? אני שבוע אחרי אין מצב בכלל לגלות.   

אני אוטוטו בת 42. גריאטרית לכל הדעות. וגם. מדדתי בגדי ים בהתכוננות לקיץ. אני מתגעגעת לחיבוקים. וכירבולים. וזין. אני כל הזמן צריכה פאקינג זין. מה יהיה? אין. לי. כוח. זה בטוח בגלל הסוכר שהפסקתי. זה משבש אותי. הגיוני להיות עייפה. 

עלי עייפות מטורפת. כל היום נרדמתי. יום ״חופש״ שווה ערך ל״חופשת לידה״ 

אין קשר בין הדברים. נסעתי להחליף שמן לאוטו. אח״כ חילקתי אוכל. אח״כ הסעתי את הילדים מפה לשם. משם לפה. אח״כ הלכתי לשיעור תורה. אח״כ באתי הביתה והכנתי אוכל לילדים ולחברים שלהם. בין לבין - נרדמתי ברכב. אין לי כוח לעבודה. אבל גם לא בא לי לאבד אותה. המנהלת כבר דיברה איתי על הלו״ז למרץ. אין לי כוחות. באמת. יש בעבודה שלי יתרונות. אבל היא גומרת עלי. אין לי זמן ו/או כוח לשום דבר אחר. תכף אביב וקיץ - אם אני בעבודה לא יהיה לי זמן לשבת בשמש כמו שאני רגילה ואוהבת.

אני לא יודעת מה גורם לעייפות המוגזמת הזאת. באמת. אני מתקשה לווסת את עצמי. העבודה. המשבר במשפחה הגרעינית שממש אבל ממש הופך אותי. הריב עם הגרוש. 

אבוש גם נעלם לכמה ימים. חזר אלי וכתב לי שאמא של אשתו מתה והכל אצלהם בלאגן בבית. הכרתי בנות חמודות בשיעור תורה. דיברנו על הבחור שכבר עקץ אחת מאיתנו. ומנסה לעקוץ את השניה. אני עמדתי בהלם מהדברים ששמעתי. סטייל חיים אתגר. מה נסגר עם אנשים. אני לא באמת שואלת. כאילו. באיזה יקום אישה נותנת כסף לגבר? תחת איזה נסיבות? זאת שנעקצה אמרה במפורש - רציתי זין. ושילמתי על זה ביוקר. 

אחת ״החברות״ שלי שנעלמה לפני זמן מה - כתבה לי. בצרות עם הבת שלי אני איתה 24/7 מתגעגעת אליך ולא ממש מבינה למה איבדנו קשר. הייתי רוצה לדבר איתך כי רק את מבינה אותי. סוף ציטוט. תעזבי אותי באמא שלך. יש לי בעיות משל עצמי. לא מבינה למה איבדנו קשר. כי התנתקת. בלי להודיע. בלי לשתף. כי לא טרחת אפילו לענות תודה כשכתבתי לך יום הולדת שמח. אנשים זה דבר משונה. אבל כל כך צפוי. 

בקיצור. אני רוצה את עצמי בחזרה. אבל הכל מרגיש קשה עכשיו. 

חסימה. לא מבינה את הצורך הבלתי נשלט של אנשים לנסות להסביר למישהו - למה לא. כי. ככה. ניסיתי להיות חביבה ומנומסת (בעיה לכשעצמה, כי את משאירה פתח לזיוני שכל אינסופיים ו/או אפילו מקום לגועל נפש סטייל יה מכוערת מי את חושבת שאת מי בכלל רוצה לגעת בך). לומר שהוא אחלה אבל אנחנו במקומות שונים בחיים. ובתמורה הוא הציע לי לבוא לשטוף כלים ולבשל. בתור עזרה אעלק. כן. שניה. פותחת לך את הדלת ומכירה אותך לילדים שלי. מה נסגר עם אנשים? לא שואלת באמת. א נ י צריכה להפסיק להיות חמודה ונעימה. הייתי צריכה להסתובב וללכת כבר אתמול. תודה על השיעור טאטע. מאלף. כרגיל. 

או כמו שז'אק ברל אמר "הזהירות היא צורה של בינוניות הנפש" שלא בהקשר הזה. אבל בכל זאת. לא מרגישה טוב. כל היום קר לי. בד״כ זה סממן לאיזה תחלואה. כמובן שלא ישנתי טוב. או מספיק. יואו אני צריכה כירבול. 

הדייט הזה בהחלט יכול להרשם כאחד ההזויים. התארגנתי. התייפייפתי. פייר? רציתי לזיין את עצמי. כשראיתי אותו - אכזבה פלשה לליבי. אבל אמרתי. תני צאנס. אל תהיי כלבה. אתם יודעים מה יותר גרוע מלהיות גבר שמן? להיות גבר בגיל העמידה - רזה. מראה קצת חולני. או שהוא פשוט הקריפ אותי. נתחיל מזה שלא יצא מהרכב לפתוח לי את הדלת. נאלצתי לטפס לרכב כמו אלפקה על פטריות. לא הצית לי את הסיגריה. התקרב אלי ממש קרוב. לחיבוק 😝. אל. בהה בי כמו מניאק כל הערב. סבבה. חיית באפריקה רוב החיים שלך. הרגת מלא חיות במו ידיך. אתה מחפש ״מישהי כייפית״ לבילויים משותפים. מה אתה נוגע לי בידיים. איזה מזל שהיה ביננו שולחן ענק. 

לא. אתה לא יכול לשבת לידי. מולי זה בסדר. כל הלילה הוא נראה כאילו הוא בעיצומו של אירוע מוחי. ואמנם הוא בלם מהעלבון להצטייר על פניו, היה נראה שהוא התעצבן. אבל ממש. מדברים מסויימים שאמרתי. להגנתו יאמר שהוא החזיק פנים ולא איבד שליטה. שתי בירות מאוחר יותר, הוא נראה קצת פחות מאיים. זה ״השטיח״ אותו קצת. למרות שהוא לא נראה טוב. לא בקטע של חתיך או לא. פשוט נראה חרד ולחוץ. למרות שניסה להחזיק פנים. אני לא יכולה אפילו להזכר בכל הפרטים המעצבנים כי המוח שלי חסם את הלילה הזה. כמה שנים לא היית עם מישהו? המון שנים. מאז שהתגרשתי. מאז שהתגרשת לא שכבת עם אחד? אף אחד. אתה נראה מאוכזב. אני לא מאוכזב פשוט לא מבין. 

תגיד חבריקו. למה שאספר לך על הזרע שכנראה עדיין נמצא בגוף שלי מהזיון ביום חמישי? אני אוהב להינות ולבלות (באיזה תקציב? אה בתקציב של תבואי אלי הביתה ואכין לך אוכל). אני מחפש מישהי לבלות איתה. כן. אמרת. גם מעשן. גם שותה. גם עצבני. גם חרד. זה נחמד שאת קטנה. ובלונדינית. מתאים לי חברה קטנה ובלונדינית. מכירים את זה שכשגבר לא רוצה לשלם  עליך בדייט זה אומר שהוא לא מעוניין? הצעתי לשלם על עצמי 😂 כמה וכמה פעמים. הוא דחה את ההצעה ולא כל כך בתוקף. הייתי משלמת בכייף. היה לי טעים. גיליתי מסעדה חדשה ליד הבית. נראה לי אני עוברת לגור שם. אוכל מדהים. שירות מדהים. אמביאנס מדהים. אה. ואם הלעיל אינו מספיק - הוא אתאיסט ונתן לי הרצאה שלמה על כמה אנשים פשוט ״צריכים״ להאמין במשהו. מה שלא יהיה. אבל הוא. הוא מאמין בעצמו. מה שנקרא - בהצלחה. הוא פילח ורד בשבילי מהאגרטל שעמד בכניסה. ועכשיו נזכרתי שחברה שלי פילחה מלחיה מהמסעדה אתמול 😂 אני באמת חושבת שהיא הייתה על סמים. זהו. חזרתי הביתה. ישבתי באוטו. היה לי מאצ׳ עם איזה איש. דיברנו מעלה שעה בפון. כמה צחקתי. נעים לדעת שיש אנשים חמודים בעולם. בקיצור. אכלתי אויסטרים. היה לי טעים. מאוד. אכלתי טרטר בקר. הסברתי לו שלא הולך להיות שום מזמוזים. כי אני לא אישה של מזמוזים בדייט הראשון (לא. איתו. אמאלה). ושוב פעם הצעתי לשלם על עצמי. על כל מקרה שהוא חשב שהאוסטרים והטרטר הבטיחו לו מקום בפה שלי. בקיצור. למה  כל ההזויים עלי? וגם. הרגשתי את השחלות שלי. ל מ ה? בקיצור2 על הזין כל העולם הזה. ממשיכה בשיא הכוח ובעיקר רוצה את עצמי בחזרה. רות. עבור. להתראות. 

או לא לצאת לדייט. זו השאלה. אין לי כוחות לסדר את עצמי. שוב פעם גרביונים. שוב פעם חצאית קצרה מאוד. שוב פעם איפור 😝 שוב פעם שיער. 

למה לא בעצם? הכל גם ככה משיג אותי. הוא כבר הרבה זמן מנסה. 

אתמול עשינו שיחת ווידאו. הוא אפילו דומה לעצמו. אני לא יודעת אם הוא מסקרן אותי. או מקריפ אותי. אגלה. 

אתמול גיליתי על משהו מגניב. שבפוטנציה יכול להוציא אותי מאיזה פינה קשוחה. החברה המשוגעת שלי - יודעת דברים. אני חושבת על זה ומריצה תסריט בראש שלי. ופתאום זה הכה בי. למה טאטע הכניס לי את זה לראש? 

כי זה תסריט למקרה קיצון. לא בא לי מקרה קיצון עכשיו. טוב. חדל מחשבות. הלכתי להתארגן. 

גרביון שחור חצאית שחורה חולצה שחורה עם צווארון שחור מעור. נעליים שחורות ומעיל פרווה שחור. משהו הרגיש לי חסר אנרגיה. נסעתי עם המוזיקה בפול ווליום. אבל לא הרגשתי שהתנעתי. הגעתי למסעדה לפני החברה המשוגעת שלי - עמדתי בחוץ לעשן סיגריה. היא הגיעה. משוגעת כהרגלה. כשהמארחת הושיבה אותנו בשולחן באמצע המסעדה היא לא התלהבה וביקשה שימצאו לנו שולחן אחר. מצטערים זה יום האהבה הכל תפוס. יושבות. מזמינות. הזמנתי אויסטרים. החזרתי את

האויסטרים. היא הזמינה מרק. אכלה אותו בחוסר חשק. גם אני הזמנתי מרק. אכלתי אותו בחוסר חשק. הזמנו סטייק ופירות ים. היא עדין מבקשת להחליף לנו שולחן. אנחנו עדיין מחכות לסטייק. ואז. היא אומרת לי. שזהו. נגמר לה. שהיא הולכת. הסתכלתי עליה בפליאה ולא הבנתי לאן היא הולכת. אני הולכת הביתה. אני לא יכולה לשבת פה יותר. היא קמה ומתחילה ללכת לעבר הדלת. 

מגיע מנהל המסעדה - והיא מתחילה בסצנה של החיים. מגיע לה אוסקר. אני עומדת מהצד. ולא מאמינה על הסרט שהיא אוכלת על המקום. האוכל. השירות. אנחנו רק רוצות לשלם על המרק וללכת הביתה היא צועקת. אין צורך לשלם על המרק. אני מצטער שלא שירתנו אתכן טוב יותר. מיק דרופ. יצאנו מהמסעדה. לונג סטורי שורט. הגענו למסעדה אחרת. זמני המתנה וכו. המארחת אומרת לנו מינימום שלושים וחמש דקות המתנה. אני נכנסת  לשירותים. כשאני יוצאת אני רואה אותה בשולחן. ניחשתם נכון. היא דיברה עם המנהל. 

זהו. ישבנו. דיברנו. צחקנו. טחנתי סטייק. היא טחנה קינוח עם קפה. 

סוף טוב הכל טוב. חזרתי הביתה חרמנית. סוף סוף עניתי לבחור שכותב לי כבר מלא זמן. אני מתפלאת מאיפה יש לו סבלנות להמשיך לכתוב לי אחרי שאני לא בדיוק משתפת פעולה. בקיצור. אל תמעיטו בכוחה של איש עצבנית. 

האם אי פעם אגיע למטווח? 

אני מרגישה שנגמר לי האוויר. כי הוא נגמר. 

ארוחת שישי; וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכׇל־צְבָאָֽם׃ וכו. הגעתי מאוחר. יצאתי מהבית בשבע בבוקר - וחזרתי ב 19:30. כולם כבר ישבו לאכול. חשבתי ביס מהיר והביתה. אבל. לא היה לי כוח לזוז אחרי 21 שעות צום יבש. אכלתי. שבעתי. ואז אבא שמע ריל שהכנתי ואמר זה שיר מהסרט הזה….אשכרה הלך לחפש את הסרט ואמר - אני רק שם את זה ברקע. אני ואחותי הקטנה ישבנו לצפות. בעוד אמא עושה לנו ספויילרים מהכיור. בסופו של דבר אחותי פרשה לישון ונשארנו אני אבא אמא והסרט הממש מפגר ברוסית. במקרה ראיתי את עצמי משתקפת בטלוויזיה. כואב לי כל הגוף מאתמול. אני מרגישה שעברה עלי משאית בטון. טאטע? אתה נותן לי לטבוע? אתה יודע למה אני מתכוונת. אני מדברת איתך על זה. הרבה. לא ברור לי איך שרדתי את יום העבודה. ועוד בצום. אבל מסתבר ששרדתי. פתחתי חלון. לא בשביל לקפוץ. בשביל שיכנס אוויר נקי. שזה בערך הדבר היחיד שנקי בבית שלי. אני צריכה לעבור על השיעור של יום ראשון. ואין בי כלום. החברה הלסבית שלי - מחזרת

אחריי. בלי בושה. הראש שלי מלא בזין כזה או אחר. אני חושבת שאני צריכה להתנתק מכל אתרי ההכרויות. לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. נמאס לי מהכל.  ומכולם. מהבולשיט הנובע. מהשטחיות הגואה. ביום חמישי אבוש בא חמוּש במיוחד. בא במצב רוח טוב. מהמשרד. ארגן לעצמו זיון צהריים. פרק את הביצים בתוכי. מילמל משהו על האקווליבריום שהגענו אליו עם השנים. איזה אקווליבריום ואיזה נעלים. זחוח ומרוצה מעצמו זרק לי כסף על המלון ואמר - אל תכנסי להריון. רומנטיקה במיטבה. לא בא לי כלום. ויש בית כנסת. ויש ארוחת ערב עם המשוגעת. ויש את הבית ואת הילדים. ואת העבודה. ואת הגוּש שיושב לי בגרון. ואת כל הפספוס הזה שנקרא החיים שלי. ואת

הטריגרים שמתפוצצים כמו פופקורן במחבת רותחת. אני מסתכלת על הנעליים שקניתי. ולא נעלתי. זה לא יום טוב לנעול אותן. כבר עפתי במדרגות כשחזרתי הביתה. והתמונות הדהויות מטרגרות את האם-אמא של החיים שלי. טוב. מספיק עם הקיא הוורבלי הזה. יום אהבה שמח וכל השיט המסריח הזה. 

סקס סיגריות וזרע. סה״כ חמישי מכוּבד. 

אני אוהבת כשאבוש מספר לי איך הוא ״אימן״ אותי כל השנים; 

כשהוא מספר לי כמה אני מכורה לזין שלו, לזרע שלו בתוכי ואיך

הוא הולך לזיין אותי עד אחרית הימים. גם ובעיקר כשאהיה עם מישהו. 

קשה להאמין באמת שאנחנו מכירים כבר עשור. זמן הוא אשליה מעניינת. 

זויינתי כראוי. הוזרעתי כראוי. אבל בעיקר ״אומנתי״ כראוי. 

למזלי. אני לי בעיה להיות הכלבה החרמנית והלא ממושמעת שלך👱‍♀️

תהדק את הידיים שלך על הצוואר שלי ותזיין אותי חזק ועמוק; תפקיד את הזרע שלך בתוך החור הרעב שלי כמו ילד טוב וממושמע; מה שבטוח שכשאהיה זקנה מקומטת שמזילה ריר על עצמה באיזה בית אבות נידח -תמיד אזכר בך בחיוך. אבוש ❤️

חוץ מזה סגרתי מסעדה לולנטין. אני הולכת להיות בשיא הביוץ. בשיא הקרינה. אני והחברה המשוגעת שלי נלך לדפוק אויסטרים וסטייק. מעניין אם השנה אקבל פרחים לולנטין. כנראה שכן. לא בגלל שאכפת לו. בגלל שהוא עשה הוראת קבע בחנות הפרחים. ובכל ולנטין, יום הולדת, יום האם ויום האישה אני מקבלת זר הזוי. באהבה כמובן. אני מרגישה שקצת חזרתי לעצמי. למרות שלא ישנתי מספיק בלילה. קמתי עם חיוך. שתיתי קפה עם קרם. עישנתי סיגריה עם החברה המשוגעת שלי. חילקתי אוכל. ואפילו הגעתי בזמן למלון. זה רק נדמה לי או שהזין של אבוש נהיה יותר קשה עם הגיל? הוא מרגיש הרבה יותר קשה. נו. מילא. לא משהו לקטרג עליו. הכוס שלי שבוּר אך מרוּצה ☺️

You fucked me like a champion daddy 

ולקינוח. קומרד פיוטר. מסיימת להקשיב ל pathétique מספר 6 ויוצאת מהרכב. 

לפני כמה ימים קיבלתי שיחת טלפון מאבא שבישר לי חדשות מרעישות. 

12 שנים אנחנו מחכים למאורע - וסוף סוף זה קרה. 

אני לא רוצה להכנס לפרטים - כי זה לא שלי. 

אבל סביר לומר - ברוך שפטרנו. 

אבא התרגש. גם אני. 

ואמנם זה מצב קשה לקטנה שצריכה עכשיו לבנות את עצמה והחיים שלה מחדש , זה היה בלתי נמנע. ויפה שעה אחת קודם. 

אבא אמר בקול ובגאווה - ״לא ידעתי שיש לה ביצים, שלא כמו לאמא שלך״. 

מצד אחד - כן. מצד שני - בוא!!! 

אנשים חלשים בהכרח מגדלים ילדים שורדים. 

כשמודל החיקוי שלך חסר אופי ועמוד שדרה, את קודם הופכת לכזו ואז מתנכרת לזה בצורה הכי קיצונית שיש. ויפה שעה אחת קודם. 

אבל באמת. תודה להורים שהביאוני עד הלום. תודה על האוסקר. 

עכשיו רק צריך מידתיות. ומודעות. ושקים של אהבה עצמית. 

אני זוכרת כשהתגרשתי. הראשון שנפלתי עליו היה גרסא מוגזמת שלו (אם בכלל אפשר לדמיין דבר כזה). ואני - לא יכולתי לזהות את זה גם כשזה פשוט נחת לי הראש. גם לא למדתי מזה. כי לא הבנתי את זה. כי לא הבנתי את עצמי. בכל מקרה. מאז עברו הרבה מים בנהר. והפוסט הזה בכלל לא עלי. אולי בעקיפין. 

איזה גבר באמת מכבד אישה נוחה? אישה בלי גבולות. בלי סטנדרטים? אישה בלי אופי? 

אני צריכה חיבוקים. ליטופים. זין גומר בתוכי. ודמעות. הרבה דמעות. 

טאטע- תארגן? ❤️