דברים שאני לא יכול לכתוב בפייסבוק

כשערסים רואים אנטישמים מרביצים להומו יהודי.

😵‍💫

להתנשק באמצע סקס, ואמרו לכם:

"זה אינטימי מדי'?

 

יש את האנשים שמרגישים צורך ומתענגים על נשיקה טובה,

ויש אנשים שלא מתנשקים אלא אם הם deep in love.

 

 

 

 

איזה סוג של אנשים אתם?

 

מוזמנים להאריך בנושא בתגובות 🤗

 

 

 

מכירים את זה שאתה ממש קטן,

ובדרך הביתה אמא שלך מתחילה לחפור עם איזו זבנית?

ככה אני כשאמא שלי הייתה לוקחת אותי מהגן;

בכל פעם היא הייתה עוצרת אצל איזו קוסמטיקאית שהחנות שלה הייתה ממש מתחת לבית שלנו,

וביחד הן היו מזיינות את השכל על דברים שאינם קשורים לצבי-הנינג'ה או ל WWF.

סיוט, נכון?

מילא הייתה חברה של גאאאאנב מהחנות של הצעצועים...

 

אבל אני לא סבלתי בכלל.

אדרבה, הייתי מחכה בכיליון-עיניים לרגע שנגיע לחנות שלה.

היא הייתה כל-כך יפה:

היו לה שדיים גדולים ויפים שהיו מבצבצים בכל פעם ממחשוף אחר.

היו לה עוד איברים כמו פה יפה, אף יפה, שיער יפה ועיניים יפות,

אבל אותם אני לא זוכר...

 

שרון הייתה מאד נחמדה אליי ותמיד חייכה אליי חיוך רחב.

היום, אני מבין שהיא הייתה קולטת את העיניים שלי בוהות לה במחשוף בלי בושה - כמו שרק ילד בן 4-5 מסוגל לעשות ולקבל חיוך רחב.

 

היה לנו טקס:

בכל פעם שהגעתי - קיבלתי סוכריית-מרציפן.

סוכריה מזוויעה.

הייתי שונא אותה.

שונא!

אבל שרון הייתה מגישה לי אותה עם חיוך וציפייה.

ואני? לא יכולתי לאכזב אותה;

הייתי לוקח את הסוכריה כאילו רק עליה חשבתי בהיותי בארגז-החול,

כשניסיתי לגרום לשבלול לצאת מהקונכיה שלו,

בעודי מבטיח לו עוגה שאין לי מושג מאיפה אני אביא.

 

חבר שלי הכין לו 'קובות' מבוץ כתחליף לעוגה.

הוא לא קנה את זה 🤬

 

אותו חבר גם למד באותו יום,

בדרך הקשה - כמה מפתיע - שזה שקראת לזה 'קובת-שוקולד',

לא באמת הופך אותן לשוקולד...

 

בקיצור? מרציפן היה מגעיייייייל.

אבל שרון הייתה מבסוטה - וכך גם אני.

 

יום אחד קרה משהו שלא קרה לפני כן ולא יקרה יותר לעולם:

שרון הגיעה לבקר את אמא שלי בבית שלנו.

שרון.

בבית שלי.

הן ישבו במטבח ושתו קפה או משהו כזה שמבוגרים עושים.

גם אחותי שמבוגרת ממני בתשע שנים ישבה איתן.

 רציתי לשבת איתו ולבהות בציצים של שרון,

אבל הן אמרו שזו שיחה של מבוגרים ואני צריך להיות בחדר.

 

לא כעסתי.

שרון רוצה לדבר עם אמא בלי שאני אשמע.

היא בטח רוצה לומר לה איזה ילד טוב אני,

וכמה היא מרוצה שאני אוכל את הזבל-המסוכר-מדי שהיא מגישה לי.

היא בטח אומרת לה כמה היא שמחה להיות חברה של אמא של ילד כזה חמוד ומתוק.

היא יושבת ומספרת לה שהיא שמה לב שיש לה ילד חכם.

ויפה.

וטוב.

ילד טוב מאד.

הכי טוב שיש.

כן, זה מה שהיא אומרת לה כרגע.

היא אומרת לה שהיא רוצה לחבק אותי חזק-חזק אליה.

צמוד-צמוד.

טוב-טוב.

ושנינו נחייך.

והיא תשים לי יד על הראש ותעטוף אותי...

והראש שלי ייכנס לה בין השדיים...

בלי כוונה בכלל!

רק בגלל שאני קטן והם גדולים...

וככה זה כשמחבקים, נכון?

הראש נכנס בין שני ה...

 

מה זה?!

 

"א מ א !"

 

הן לא שומעות אותי.

אני חייב לפעול מהר לפני שהמצב יחמיר.

רצתי למטבח בצעקות:

"אמא! כואב לי! אייייייי!"

כולן יצאו מהמטבח ועמדו מולי עם פנים מבוהלות,

חוץ מאמא שלי שנשארה אדישה;

'איפה כואב לך?'

"בפיפי!"

'תראה לי'

 

לרגע לא חשבתי על זה שגם אחותי שם.

וגם שרון...

ולמי אכפת, בעצם?!

הורדתי את המכנסיים ואת התחתונים באבחה אחת..........

 

אני לא אשכח לעולם את פרץ-הצחוק שיצא מאחותי.

גם אמא שלי וגם שרון צחקו.

אמא שלי ממבוכה.

 

"מה לעשות?!

צריך ללכת לבית-חולים?!

זה לא עוברררררררר!"

 

'אל תדאג, זה יעבור', אמרה אמא.

 

"כן?"

 

'כן'

 

"את בטוחה?"

 

'כן. וזה עוד יקרה לך הרבה בחיים'

 

"מה?! לא רוצה!"

 

 

 

שרון לא הגיעה אלינו יותר.

אני חושב שמאז אותו הערב אמא שלי כבר לא עצרה איתי אצלה לפני שעלינו הביתה.

מזל.

אני לא סובל מרציפן.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מי שהמציא את השטיק הזה 

חדה,

או 

כאוטית...

 

 

 

 

ומה קרה ל'ספיוסקסואלית' הישן והנדוש? 

 

תחסכי לי את כל החיזור,

ואת כל האנרגיה של לכבוש אותך,

לשעשע אותך,

לעניין אותך

ולעשות לך נעים

עעעעעעד שתתאהבי בי.

קצת.

וגם אני.

בי.

קצת.

ולא תהיה לך דרך חזרה.

 

אז אני אברח למזרח הרחוק,

ואשב תחת עץ קוקוס,

עם קסדה, כמובן,

ואחכה שזה יעבור לך.

ולי.

קצת.

 

 

 

 

 

 

 

 

קינקי זה ספנקים בישבן...

 

בדסמי זה אותו דבר - רק עם קקטוס 🌵

אבל אם דפקת אותי - אתה תשלם 👊🏻

יש לי מקל-קסמים, ואיתו אני מבצע להטוטים.

 

בהתחלה אהפוך אותך לחתולה:

את תייללי ותגרגרי.

 

לאחר מכן אגרום לך לנבוח וללקק כמו כלבה.

 

כשארצה, תהיי גורה,

ותשאבי ממני כל טיפת חלב-אב.

 

 

 

יש לי עוד מטאפורות, אבל לא-במקל שלי להמשיך כרגע (;

 

 

ידידותיי מהכלוב רבות-מספור.,

שכן, אני כאן כבר יותר מעשור.

 

יש אנשים שכדאי לשמור,

גם אם אין להם רצון להכנס לחור...