ארץ החלומות שאל אותי כך:
בונדי בונדי היקר,
פעם הפוסטים שלך בבלוג היו עם יותר תמונות ,או שהטקסט היה מעניין יותר.. או שבכללי היו יותר פוסטים.יש מצב שאתה מאבד את זה עם השנים? איך אפשר לעזור לך לחזור לעצמך?
האמת שהעובדה שהוא שם לב לכך, מאוד חיממה את ליבי.
החלטתי לענות לשאלתו בפוסט נפרד.
התשובה:
ארץ החלומות היקר,
יש בזה משהו.
לגבי תמונות נגמר לי המנוי.
בשלב הראשון רציתי לעשות קצת הפסקה מהאינטנסיביות שלי בטאמבלר וב-BDSMLR
שם הייתי מחפש את התמונות לבלוג וחשתי די מכור.
עכשיו התכנית שלי היא לשוב ולחדש את המנוי אבל אוכל לעשות זאת רק כשיגמר הסגר,
אני מחדש רק במזומן בפטיש דיל בכדי לא להשאיר עיקבות בחשבון האשראי.
לגבי הכתיבה עצמה. האמת שאני בסוג של ״דיכאון קורונה״.
וכשאניי רוצה לכתוב פוסט אני נכנס לסוג של חסימת כתיבה.
יבש המעיין.
גם במידה מסויימת יש לי הרגשה לפעמים שעם השנים כמו שאמרת
כבר כתבתי הכל. ואני לא מצליח להמציא את עצמי מחדש.
(גם נראה לי שזה בגלל ה״דיכאון קורונה״)
אף שאני בנתיים עוד יוצא כל יום לעבודה.
( כן, הצלחתי להשלות את הייקום שאני אדם חיוני למשק 😜 )
בבית הכל השתנה. הילדים שהם גדולים, שורצים בבית 7/24,
לא יוצאים כמובן לשום מקום ולא מאפשרים לי לשרת יותר את המלכה הונילית.
חוץ מלגנוב איזה רימינג או איזה ליקוק מוקדם בבוקר פה ושם..
אז גם אין לי הרבה מה לדווח.
אסיים במענה לשאלתך איך אפשר לעזור לי לחזור לעצמי?
אני זקוק לחום ואהבה,
ושתפתח חיסון לקורונה מהר.
💚
