דברים שרציתי לומר

סידרתי את הבית, סיימתי מבחנים 

שטפתי את האוטו והחלפתי מצעים.

מרגיש כבר מוכן לפגוש את הים הסופ"ש בפעם הראשונה לקיץ הזה, מקווה לא לחזור וואל דאן.

מוזיקה מפרקת אותי, זה ככה היה תמיד.
אני לא מאלו שבוכים בקלות, אפילו עדיין קשה לי להוציא את זה החוצה, מחסום כזה שאני מנסה לשבור.
אבל מספיקה שורה אחת, בסיטואציה הנכונה, ונפרץ הסכר. כל הרגש יוצא, מוזיקה.

דברים טובים בדרך.

החלפתי את האוטו, מסיים תואר לפני היעד הבא. המונדיאל בעיצומו והעבודה לא עוצרת. הכיוון חיובי, ולפעמים מרגיש חיובי מדי, שלם מדי. רוצה לחלוק - מדי. חסרה קצת אנרגיה נשית, פלפלית, אחת משלנו.

כזאת של גם וגם. שנרקוד בסלון עם כוס ערק או נשחק משחק קופסא ללא רחמים (חייב לנצח, תיזהרי לסטות מהחוקים😌).

היא תגיע. אני כבר יודע איך היא נראית, מה הריח שלה, איך היא צוחקת. 

אני מרגיש היום הרבה יותר בשל. מבין.

עדיין קצת מפחד, שדברים יתפקששו, שהקסם יפוג מהר מדי. אני מקווה שרכשתי מספיק כלים כדי להפעיל אותו מחדש.

אני מכיר את עצמי טוב יותר, יודע מה חשוב לי, מה אני מחפש ומה מחכה לי.

 דברים טובים בדרך, דברים טובים כבר כאן.

שעזבתי קצת לפנייך

תקופה מאתגרת בדרך, מלאה בעשייה טובה. לקראת תקופת מבחנים אחרונה לתואר הראשון והפסקה קצרה לפני השני. ההכנות למונדיאל צוברות תאוצה והעבודה גוברת. 

 ככל שהזמן עובר והדברים נעשים אני מרגיש עוד יותר על המסלול הנכון בשבילי, אפילו הקול שאומר לי לזרוק הכל ולחזור להודו קצת נדחק הצידה, יש עוד משימות להשלים לפני. 

ועדיין, בתוך כל הטוב שבדרך, מרגיש את החוסר בלחלוק אותו, בלשתף, להתקשר אחרי בשורה משמחת או יום מעייף. לשתות איתך כוס יין ולשחק משחק קופסא. ימי החופש הבודדים מתמלאים בעיקר בשקיעות באיזה מצפה, אימון בחדר כושר וכמה ספרים. רוב החברים בעולם שלהם, עסוקים בפיתוח משפחה, זוגיות. פתאום הרווקות שלי כבר לא כזאתית כמו שהיה נראה לי לפני כמה חודשים.

אחרי המונדיאל אני סוגר כרטיס, דרמסאלה מחכה לי.

והפעם במסגרת האלתור השבועי לילד - בורקס בשר