דברים שרציתי לומר

והפעם במסגרת האלתור השבועי לילד - בורקס בשר

לא מצפה עכשיו לכאלה בלי שריטות, פטישים או חוויות שנויות במחלוקת מהילדות. זה לכולנו יש. רק שתדע לחבר כמה משפטים רצוף. גם הומור יתקבל בברכה.

על החתום, חבר של טיפש גמור.

נתת לי חיים, ובתמורה לא אפשרית, מודעת או לא, ויתרת על שלך.
בגיל 27 בערך עשית עסקה עם עצמך - "אביא חיים לעולם, ואגזור על עצמי דין מוות".
בהתחלה זו הייתה עסקה משתלמת, אין מה שמתגמל אמא צעירה כמו ילד שמעריץ כל נשימה שלה, שמחמיא על כל תספורת ומהלל את המאכלים והעבודה הקשה. את היית הלביאה ואני הגור.
עם הזמן העסקה התבררה כפחות משתלמת, הילד כבר לא נצמד לרגל, הוא גדל והתפתח, רצה גם להגשים את עצמו ולהיות דברים נוספים מלבד גור.
זה לא כל כך התאים לך, כי מבחינתך זה אומר שאת נשארת מאחור.
וכך ההקרבה שלך לתת לי חיים הפכה לנטל על כתפיו של הגור הצעיר שרצה להיות אריה בעל רעמה מפוארת.
שלא משנה מה עשה, כמה נתן וניסה לפצות על מה שלקח ממך, תמיד נשאר בעינייך אותו הילד שחיבק את רגלייך.
עשית עסקה גרועה, והיום הוא משלם את המחיר.

מסרב להודות בזה בפני עצמי, אולי עוד מתכחש, אולי עוד מפחד, אבל ככל שעובר הזמן אני מתחיל להרגיש שוב את המקום שמוכן לזוגיות, לתת ולקבל אהבה. לפנות מקום בלוז ואפילו במיטה. צריך לישון על זה באלכסון עוד כמה לילות אבל לפחות עכשיו הוצאתי את זה החוצה, גלגלתי את הכדור קדימה. 

אמאל'ה.

לפרטים נוספים והזמנות חייגו:

איזה מיאוס, ההיצע חצי כוח והביקוש נוסק לשחקים. כל פסיכית יושבת עם גלגול עיניים בקנה, מחכה רק שתעשה איזו טעות. אתן הרי לא רוצות להכיר, אתן מחפשות למצוא סיבות ללמה זה לא מתאים או לא עובד או איזה יצור נפל עליי.
תהיה "יצירתי ומצחיק", כוסעמק. אני מצחיק של החיים אבל אני לא באודישן לקאמל קומדי קלאב ואת לא בהופעה של קטורזה. גם לי יש צרכים, חוץ מלרצות שתתפשטי. בא לי גם שאת תצחיקי, שתהיי שנונה ואותנטית. אני לא מסתפק בתמונה שלך בפוזה של פנתרה מול המראה.
עכשיו אני מבין, כנראה שאחיי הגברים כאן (ולעיתים גם אני) יכלו להיות קצת יותר מגוונים בדרכי החיזור, אולי גם טיפה פחות בוטים.
ואני מבין גם את הפער המטורף בין כמות הגברים לנשים כאן אבל ראבק, שחררי רגע את גלגול העיניים ותנהלי שיחה כמו אחלה גברת.

מישהי כאן אמרה לי לא מזמן באחת מהשיחות שכן התקדמו שיש לי פרצוף של "ילד טוב" ואיך זה שאני בכלל שולט.
עכשיו, אין לי מושג. אני לא בטוח בעצמי שאני עונה על הגדרת השולט הקלאסי, מה הקריטריונים בכלל? אני צריך לשדר קשיחות גם ביום יום? לא לחייך בתמונות? איזהו השולט השולט ביצרו? אני גם וגם נראה לי, מהסוג שיכול לאכול איתך את הראש בשיחות עד הבוקר אבל גם כזה שיסתום לך את הפה וידביק אותך למיטה אם תגזימי.
אני ילד טוב בגוף של ילד רע (או להפך)🎤🎧

שכללתי את כישורי הרווקות שלי (*עדיין עובד על כישורי הצילום)

עדיין יש לי את הקטע הזה
ילדותי משהו, מושך תשומת לב בדרך של עקיצות, הצקות. מהאלה שידחפו לך אצבע לפה באמצע פיהוק או יתנו נשיקה בבפנים של האוזן איפה שכואב, ואם תכעסי, אחייך אלייך ואקווה שהחיוך יצליח שוב לחלץ אותי מהסיטואציה. אבל פה מדברים אחרת, פה לכל אחת יש גבול אחר, רצונות אחרים, דרך שבה היא רוצה שיפנו אליה, אחת אוהבת כח, אחת רוצה רכות, השלישית רוצה שתראה לה שאתה הבוס עוד לפני שתדע איך קוראים לך. ואני, אני יודע למשוך בצמות, וכן, גם במקומות שזה הכרחי, ברכות נכונה וקשיחות נכונה אף יותר.