אני לא אוהב שקוראים לי דאדי – אין לי בדיחות של "אבא פגום" ולא זקן של "אבא גנוב",
כינויים כמו אבא ודומיו, מוסיפים לי שנים לחיים ושיערות-לבנות לראש ותוקעים אותי בסטינג של "גבעת חלפון אינה עונה" עם בולה-בולה איפה את? לא.. לא סקסי.
אז מה זה כן DDLG בשבילי?
בשבילי זה את, לבושה מכף-רגל ועד ראש בפיג'מה צמרית ורודה עם ראש שפנפנה ואוזניים שמוטות, ורק בתחת יש חור מזמין שחושף את הפלחים העגלגלים המתוקים שלך.
מתחת לכובע השפנפן מבצבצות שתי צמות ולחיים ורדרדות עם נצנצים, בידיך הקטנות המקושטות בציורי-ציפורניים צבעוניים, את אוחזת בדובי פרוותי כאילו חייך תלויים בו.
אחרי שהראית לי את הריקוד שהכנת בשבילי היום 'אחרי הגן', את מספרת לי סודות-אינטימיים של ילדה שגילתה "תחושות מוזרות בפושפוש וזה היה ממש נעים"...
אבל את ילדה, אז אני כועס, משכיב אותך על הברכיים שלי, "טוסיק גבוה" ומפליק לך, עד שהוא שמציץ אלי מהחור בפיג'מה לב חטוב ואדמדם להפליא והיית ילדה אמיצה ולא נתת לדובי לפול כדי שלא יכאב לו כמו שכואב לך עכשיו.
אבל עכשיו, לי יש "את התחושות האלה שהרגשת היום, כי הגוף הקטן שלך שהתחכך באיבר שלי בהגזמה, מתפתל מהספאנקים, גירה אותי מאד.
אז אני מוציא אותו מהמכנסיים, משחק איתו קצת מול פנייך, את פוזלת כשאת מנסה לעקוב אחריו ובגלל שהבטחתי שזו סוכריה טעימה במיוחד, את מנסה 'לחטוף ליקוק' אבל אני לא נותן לך.
את עוצרת, משחקת בצמה ומתלוננת לדובי שאני לא נותן לך את ה"מציצה המתוקה" שאת רוצה...
ואחרי הדיון החשוב שלך עם הדובי, את לוחצת לו על האף ולפני שאת מספיקה לעשות עוד משהו, אני דוחף את הזין שלי עמוק בגרון שלך.
השפתיים הנעימות שלך עוטפות את האיבר שלי ואת מסתבכת עם עצמך בקלאמזיות ילדותית וחמודה כשאת מחפשת מה לעשות עם היד הפנויה שלך שכל פעם את מעלה כדי להיעזר בה במציצה, אבל אני לא נותן לך.
אני תופס חזק בצמות שלך ומזיין לך את הגרון עמוק-עמוק, דמעות מורחות את האיפור הורדרד המתקתק והרוק שלך נוזל על הדובי, מלכלך את תמימותו בנוזלי-תאווה, מחלל אותו בתשוקה אלימה; ותמימות היא כמו מראה – כשהיא נסדקת, לעולם לא נוכל להביט בה ולראות את אותה ההשתקפות שלמה...
את מצליחה לעצור את הפמפום הפראי שמחליק עמוק יותר ויותר על לשונך, רק כדי לומר לי שאם לא תעשי פיפי, אז יברח לך ואני ישר מחזיר את הזין לפה החם שלך ואומר "תני לו לברוח" כוך את עושה... במכנסיים, מסמיקה כמו ילדה מבוישת ועינייך נפתחות בבהלה כשזה במטפטף משרוולי-רגלייך לרצפה, אבל לי לא אכפת מהשלולית הרטובה הקטנה, אולי אעניש את הילדה החצופה שוב אחר-כך, כרגע אני מתמסר לעונג של פיך הרטוב שמכסה את איברי בצורה מושלמת והרמוניה של שירי-ילדות – צלילי החנק והמציצה לגיל הרך. את ספוגה בנוזלייך, מושפלת אבל מגורה במיוחד (מטבעם השניים האלה הולכים יחדיו) ראשך ספוג מחשבות-זימה שובבות ובין רגלייך חמימות מחרמנת כמעט מייבשת את הטפטוף.
לחייך הדמועות נפוחות מהחדירות שלי בצורה מקסימה והאף של נפגש עם המפשעה שלי שאת מרחרחת כמו שפנפנה – כאילו זו הפעם הראשונה בה נפגשת בריח שלי.
כשהתנועות שלי בגרונך נעשות יותר מהירות ואגרסיביות את יודעת שאני קרוב ואוי ואבוי לילדה הקטנה אם היא תנסה לעצור אותי עכשיו, את מרפה את השרירים והגרון כמו בובת ברבי עם קוקיות, נותנת לי לדפוק אותו חזק ועמוק בפנים, נכנעת לחלוטין למעשה-הסדום שאני עושה בפיך, מנסה ככל יכולתך להוציא את הלשון אל בין רגליי ולגלגל את העיניים כי את יודעת שאני אוהב אותך כמו דמות-אנימה מצחיקה שעושה הבעות גרוטסקיות רק כדי להראות לי כמה סיפוק יש לך מלהיות חור לריקון הביצים שלי (את מתה על איך שאני מחפיץ אותך, גם כשאת 'קטנה' מדי כדי להודות בזה)
ואז אני מתפרק בתוכך, הנוזל הסמיך מתפרץ ופולש לעומק הגרון, את ובלעת מה שאת מצליחה, מרגישה את האיבר שלי פועם בעוצמה על הלשון שלך ובין השפתיים... ואז אני מוציא אותו ולרגע יש לך שביב תקווה שתוכלי לירוק, אבל אז אני לוקח את המוצץ הורוד שלך ותוקע אותו בפיך, פוסל ומבטל כל מחשבת רווחה, את ומרוקנת את שאריות הזרע במורד גרונך.
אני נושק למצחך וטופחה על ראשך קלות, חיוך ילדי ותמים שעומד בסטירה מוחלטת לפנייך ההרוסות עולה בפיך מתחת למוצץ – את מוציאה אותו לרגע, מנגבת באצבע טיפת שפיך שנותרה על השפתיים ויונקת אותה ממנה במציצת-שפתיים קולנית.
עכשיו, איך רצית לקרוא לי?