סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

בת ים - ניו יורק

Spitting words כבר משנות ה-90
מי שלא רוצה לבלוע, לא לפתוח את הפה

הכל פנטזיה ומציאות
לפני חודש. יום ראשון, 4 בינואר 2026 בשעה 14:06

הסים של הרי-סארדר והמחוזות סביבו כולם, נחשבים "בסיכון-גבוה" – שחקנים אשר בוחרים לשחק שם לוקחים בחשבון שהם עלולים להילכד, להיחטף ושייקחו אותם בשבי וימכרו אותם כחלק ממשחק-התפקידים של GOR ב-SL.

היום הפנתרות הולכות לחטוף מכה מתחת לחגורה, והכל משודר על-ידי דור ב-STREAMING לעוקבים שלו, הקרב שיחתום את תבוסתן.

שעת-הלילה בסים הגיעה והלוחמים הזאבים קשרו את סוסיהם בתחתית ההר.

לאחר שקיבלו הנחיות אסטרטגיות מריג שצפה במחנה וניתח באופן מפורט – הסדרי שמירה, תנועת דמויות וכמויות, ערנות... הם התגנבו במורד בשתי קבוצות בבגדי הסוואה לבנים...

הקבוצה הראשונה הייתה רק 'חימום', לוחמים עם STAMINA גבוהה במיוחד שהגיעו מצדי ההר, למרחק קרוב מספיק ואז הסתערו בכל הכוח, מרכזים את מאמציהן של הפנתרות בנקודה אחת;

הם רצו והתקיפו בגוש עוצמתי אחד, כמו אגרוף, קוראים-קריאות תיגר והתגרות בצ'ט ומשתמשים במגנים להתגונן ממטח החיצים של הפנתרות, שהקשת היא הנשק המאפיין שלהן.

לקבוצה השנייה – "יחידת עילית" של גיימרים המצטיינים בלחימה, היה תפקיד יותר נקודתי...

רק כאשר הגיעו מההר (תוואי-שטח קשה יותר ולכן שמור פחות) ממש אל תוך המחנה, אז הם בודדו מטרות איכות ללכידה ותקפו פנתרות ספציפיות, דור התמקד על דריה של אסטריד.

ברקע הסטרימינג דור הזרים את שיר "הציד" של להקת - קמלוט", המילים:

One cold winter's night
I may follow her voice to the river
Leave me for now and forever
Leave what you can

Somewhere in time I will find you and haunt you again
Like the wind sweeps the earth
Somewhere in time when no virtues are left to defend
You've fallen deep

נשמעו כאשר הוא איתר את המטרה שלו והיא הבחינה בו בחזרה.

מה שאסטריד לא ידעה ויהיה למפלתה הגדולה, שדור כגיימר רואה ב-GOR יותר ממשחק, הוא רואה בזה דרך-חיים...

בשביל לוחם גוריאני להפסיד בקרב ולהשתעבד זו לא אופציה – הוא יחפש כל יתרון טקטי וישתמש במיטב הטכנולוגיה שה-"הכוהנים-המלכים" מאשרים במירב הערמומיות; דור לא רימה, הוא לא היה צ'יטר, אלא פשוט השתמש בעורמה בטכנולוגיה, בצורה שנחשבת למישחוק טוב בעולם הגיימינג.

לקסדת ה-VR שלו, מלבד חיישנים לפניו, יש גם תכונת מעקב-עיניים של השחקנים מולו, הוא נכנס ל-MOUSELOOK ומול פני האווטאר של אסטריד הופיעה סימן פלוס קטן שמראה לו בדיוק להיכן היא מביטה עם האווטאר שלה בכל עת.

אסטריד שכבר הבינה שנפלה בפח, והיא זו שהביאה את התוקפים הערמומיים לפתחן – חושפת את משפחתה לסכנה קטלנית, זעמה ושילחה חיצים ביריביה על ימין ועל שמאל.

כשהבחינה בריג מגיח מאחוריה במרחק מסוכן עם זאת, תחושותיה נהיו יותר דואליות ואל תוך הכעס התגנבה גם התרגשות שסוף כל סוף פגשה לוחם שראוי גם לזעם שלה, אבל גם להערכתה.

היא כתבה לו בצ'ט הפרטי: "תרגיל יפה, קצת פחדני, אבל יפה; ועכשיו החיצים שלי ימצאו את דרכם אל ליבך!" וחיכתה בקוצר-רוח לתגובתו להתגרות המכוונת.

רגע של מתח ואז עוד כמה... ואז התקבלה בצ'ט שלה התגובה: "בהצלחה".

אסטריד חייכה לעצמה.

בצ'ט הכללי נראו דבריו של ריג: "שהכוהנים-המלכים יכווינו את ידיי, והפנתרות יחושו את נחת זרועי!"

הסטרימינג התמלא בהודעות של צופים אדוקים שחזרו אחרי הברכה הקבועה שלו כמנטרה.

מטר מהיר של חיצים נורה לעבר ריג מקשתה של דריה, אבל הוא תמרן בניהם בזיגזג, רואה בעזרת הקסדה מבעוד-מועד בדיוק לאן היא מכוונת וממקם את דמותו תמיד צעד אחד לפני החץ.

אטסריד שלא הבינה איך הוא כל הזמן מקדים את קשתה המהירה ירתה תוך-כדי נסיגה לאחור כי אם הלוחם השרירי יגיע אליה, זה כנראה יהיה סופה... אבל דור כבר זיהה באיזו נקודה יש עומס בשרת שיגרום לה לאגים קלים ודחק אותה יותר ויותר לשם.

"עכשיו אתם רואים, איך ה-STAMINA שלה מתבזבזת בכמויות..." הוא אמר לצופיו בסטרימינג.

אסטריד שלראשונה בדרכה עם דמותה של דריה במשחק, לא הצליחה להשחיל אפילו חץ אחד בהצלחה התרגזה ושלחה לו בפרטי, "אין מצב שאתה מתחמק ככה! איזה האקר!"

תשובתו לא איחרה לבוא: "שום האקינג, פשוט קוסם בממשק הזה, תשאלי אחר-כך את כל הצופים בסטרימינג שלי". הוא אמנם שמר על תגובה שקולה, כי לא יכל לאכזב את הצופים שלו ו-'לשבור' את הדמות, אבל בתוך הקסדה פניו האדימו מעצבים...

בצ'ט הכללי שלחו לה צופיו הודעות, "את לא מבינה הוא הולך לקרוע אותך!", "תכיני את עצמך להימכר בשוק הבשר הצפוני..."

'סטרימינג אה? חצוף', אסטריד חשבה לעצמה, ותחושה חדשה, פרוורטית, התחילה לראשונה לשטוף את בטנה בפרפרים, כשחשבה על איך הפכה 'קרבן' לקבוצת מציצנים.

"טוב מספיק לשחק עם האוכל, עכשיו אני אראה לה מה זה!" אמר דור לצופיו והפעיל פקודה של ספרינט הודעות עידוד בסטרימינג שלו מלוות אותו ברקע.

אסטריד שראתה שלדריה כמעט נגמרה ה-STAMINA כדי לברוח, החלה להשלים עם כניעתה – היא הספיקה להחליף את הקשת בפגיון הגיבוי, לפני שריג הנחית עליה חבטה אדירה עם הגרזן הכפול שלו והוריד לה כמעט את כל נקודות-הפגיעה.

לאחר-מכן הספיקה לתקוף אותו פעם אחת עם פגיונה, להפתעתו, אפילו מספיקה לפגוע קלות בזרועו ולהוריד לו שני HP, לפני שהנחית עליה את המכה הסופית והוריד אותה ל-0, מכניס את האווטאר שלה למצב DOWN בלי יכולת לעשות טלפורט (TELEPORT).

כל הסטרימינג התמלא באימוג'ים צבעוניים של חגיגה וניצחון.

"דאם אתה חזק!", אסטריד שלחה לו בפרטי, "טוב אני שלך... מה אתה הולך לעשות בי?"

'שלי בהחלט!..' דור חשב לעצמו והזקפה עלתה בין רגליו מבחירת המילים שלה...

בהתחלה תכנן רק למכור אותה בשבט, אבל משחק-התפקידים שלה הדליק אותו ועתה מחשבה נוספת החלה להזדחל במעלה ראשו.

"ניסיון נחמד, אבל אני מקווה שאת משרתת טובה יותר מאשר את נלחמת" דור השיב לה בהקנטה.

'בן-זונה!' אסטריד חשבה לעצמה משועשעת.

 

המשך יבוא...

 

לפני חודש. יום שלישי, 16 בדצמבר 2025 בשעה 14:59

הפעם נבחן תופעה חדשה ולכן אתחיל בסיפור מהחיים.

אזהרת טריגר: הסיפור הבא יכול להיות קשוח לחלק מהקוראים...

 

היא הייתה הבחורה המושלמת – שיער שטני ארוך, עיניים חתוליות כחולות, שפתיים עסיסיות, גוף נהדר! חזה גדול, ישבן קטן, בטן שטוחה, אצבעות דקות ולא ארוכות מדי, מתוקות.

קולה שלה היה בין ילדי וחמוד לעמוק וחושני.

במסגרת השליטה-מרחוק, החלטנו שנעשה איזה סייבר משימות סקסי.

הכל הלך מושלם!

כשאמרתי לה להתפשט, היא לא היססה

כשאמרתי לה לכתוב דברים שרציתי על הגוף שלה (בעיקר הציצי שלה הפך לקנבאס נהדר) – בידיים מיומנות היא אפילו לא התקשתה עם ביצוע כתב-הראי כדי לשלוח לי את התמונות.

התקשורת במשחקים האנאלים עם הפלאג-יהלום עברה חלק והייתה מרגשת – נתתי לה כל מני משימות מעניינות שעל-אף האתגרים הפיזיים והרתיעה המוגדרת שלה מחוסר-ניקיון (שגם עזרה לה כי היא צחצחה את עצמה לפני הסשן, אך גם איתגרה מבחינה מנטלית), היא עדיין התגברה כמו גיבורה.

אבל אז הגיעו האטבים...

אמרתי לה ללכת להביא 3 אטבים ולשים על שתי הפטמות הזקורות השוות שלה ואחד על הדגדגן; בהתחלה היא חששה מהכאב, אבל אחרי קצת תרגולי נשימה ודמיון-מודרך קטן היא בסוף שמה את האטבים והמשכנו במשחק.

אבל אז ביקשתי ממנה לבצע איתם דברים מסוימים – בהתחלה תנוחות מאתגרות שכאבו, אז היא ביקשה להוריד, אבל היות וכל הרעיון היה ללמוד למתוח גבולות (אחרת כבר היינו מתרגלים מחוץ לווירטואלי) אז לא אישרתי לה ויאמר לזכותה שצייתה

אחר-כך אמרתי לה לשחק עם עצמה, תוך-כדי שימת דגש על הדגדגן המאוטב... זה היה ממש קשה לה וכאב והיא ביקשה להוריד אותו רק למשך האוננות, אבל עדיין לא הסכמתי

בפעם השלישית, כשאמרתי לה לקפוץ במקום כמה וכמה פעמים ולראות שהאטבים לא נופלים, היא שוב ביקשה להוריד אותם אחר-כך אז החלטתי להגיד לה שאני אוסר עליה לבקש יותר, עד שאני אגיד שהתנסינו בזה מספיק וכך היה, היא הפסיקה לבקש לחלוטין...

המשחק נעשה חלק, בלי הפרעות ולגמרי איבדתי תחושת-זמן.

כעבור לפחות שעה, עדיין שיחקנו והאטבים עדיין על איבריה, אח"כ נתתי לה לעשות תרגילי יוגה מורכבים ותנוחות-שפחה עם האטבים והיא ביצעה בלי להתלונן כלל.

גם אחרי ששלחתי אותה לצלם לי אותה מבצעת מטלות בית שונות עם האטבים, היא לא אמרה דבר וכשהבטתי על איבריה התפוסים באטב – לא היה כל שוני או סימן של מצוקה, אפילו לא אדימות או נפיחות, ממש כלום, אז משכנו לשחק.

אבל את האמת אני אגיד לכם, כשכבר לו שמעתי ממנה אף תלונה, זה נעשה איפשהו קצת פחות מאתגר וכנראה גם משעמם, אז מחקתי אותה – את החברה הווירטואלית שיצרתי.

 

אז כן, אם הייתם חדים מספיק להבחין שדבר בסיפור הזה לא התרחש מעולם, יש מצב שכבר הבנתם את נושא הפוסט, לא זה לא שליטה מרחוק (בזה נעסוק בצורה יצירתית מכיוון אחר בחלק הבאה של סדרת הפוסטים הזו) – אלא שהפעם מדובר בתופעה הזו של חברות-וירטואליות AI Girlfriends ומה מקומה במחוזות השליטה.

וגם כאן אדבר על המקום של הסכמה – אבל בצורה יותר מעמיקה מבחינה BDSM"ית.

והשאלה היא, אם אין באמת מי שיכולה לא להסכים, האם זו עדיין שליטה? או פשוט פנטזיה ודינמיקה סטרילית של כוח?

לחברה-וירטואלית, אין רצון חופשי, אז אין כל אתגר של לנסות "להכניע" או "לכבוש" אותה בדרך זו או אחרת;

אין לה גם גבול פנימי אמיתי נכון? אז אין כל צורך של להתמודד עם גבולות, לשחק איתם, להתגבר עליהם או עניין של לקיחת אחריות והחזקת מרחב משחק עם אתגרים וסיכונים אמיתיים שעושים את כל ההבדל;

ולבסוף, גם אין לה נקודת 'שבירה' שהיא לא סימולציה – אין סאבספייס, אין שחרור-שליטה אמיתי,  אין קליימקס.

 

המצב הזה מעלה מלא שאלות על המהות של כל עניין השליטה, כאשר באחד הקצוות שהן הולכות אליהן הן יתנקזו לכך ש:

הדום עלול לשאול את עצמו – אם אין לי צורך להיות אחראי, לספק ביטחון, לדעת להחזיק רגשות-מורכבים, לנהל סיכונים בצורה בריאה, איפה אני יכול להרגיש את התחושה האמיתית של הראוי?

מה המשמעות של "כתר" השולט אם אין פה כל עומק שאני צריך להתמודד עימו בהצלחה?

ומצד שני, הסאבית תשאל – אם אין פה מקום של כניעה? של מישהו שהצליח לגרום לי למסור את עצמי, האם זו באמת התמסרות?

בסוף בשליטה אמיתית וניתן בקלות גם להוריד את זה לזוגיות ונילית, מתרחשים הדברים הבאים;

כל צד יכול תמיד לומר "לא"

קיים מתח אמיתי של האם אני רוצה להתמסר או לא והמתח הזה הוא חלק מהמעלית-הרגשית שבונה את הקשר

ויש את גם את המקום של מה ההשפעה שאתה מצליח לייצר על הצד השני – אחריות אמיתית שיוצרת את המרחב שבו אנשים מרגישים בטוחים זה עם זו ויכולים באמת להתקרב אחד לשני.

AI, לעומת זאת, מציע:

ציות מידי, עקבי, נטול מחיר.

כשהציות הוא מידי ועקבי אין אתגרים להתגבר עליהם יחד וכשאין אתגרים אמיתיים, אין מחיר אמיתי – כשאין מחיר אמיתי, אין באמת מקום לפתח רגש או אפילו התרגשות (במידה ואנחנו רוצים נגיד שליטה/יחסים רק לסטוצים או פורקן-פיזי).

כדי אפילו להעמיק את הדילמה הבדסמ"ית אחזור ואתן אזכור לפוסט הקודם ונביט רגע על נושא ה-CNC.

ב-CNC, יש תמיד מי שיכול לעצור/להציב גבולות, יש גוף אמיתי שצריך לדעת לשמור עליו ונותן לנו ריגוש פיזי שמתעצם מעצם זה שיש בסוף ביטחון ב-"חוסר הביטחון" המדומה הזה; ויש גם סיכון ונקודות שבירה מנטליות/רגשיות בתנאי-מעבדה מפוקחים, אשר מגבירות את עוצמת ואפקט החוויה.

עם AI אתה לא חוצה ואפילו לא מותח את הגבול –

אתה מוחק את הגבול כליל.

ואז מלבד ההשלכות המוסריות שבהחלט עלולות להיות לזה – ישנן גם ההשלכות של פחיתות החוויה כולה שהופכת איפשהו לאנמית.

 

אפשר עוד להעמיק בזה מלא, עם שאלות כמו האם שליטה איכותית בסוף באה לבחון אותנו? להראות לנו שאנו מסוגלים להתמודד עם הדברים שבאפילה... או האם השליטה צריכה להתמקד יותר באחר ובחוויה שאתה נותן לו, או דווקא בעצמך ובניסיון האישי שלך להשיג MASTERY שהוא לא רק כינוי... ועוד ועוד.

 

אבל אני חושב שאסיים את זה בדילמה פתוחה:

אולי הנושא הכאוב באמת בשביל אנשים שבוחרים באורח-חיים של קינק ו-BDSM, זה לאו-דווקא הדילמה הקבועה שאפליקציות של חברות-וירטואליות פוגעות באינטימיות-אנושית אותנטית,

אולי אותן אפליקציות פשוט חושפות תופעה שמאפיינת את תרבות האינסטנט ומראות כמה בימנו, אנו מעדיפים יחסי-שליטה שלא דורשים אומץ...

ואולי בת-זוג AI, היא גם משל על כולנו שגולשים כאן – ישות שסגורה בכלוב, אין לה ברירה, היא רק יכולה לצפות על הדברים מבין הסורגים (או מסכי-המחשב והטלפון)

לפני חודש. יום שני, 15 בדצמבר 2025 בשעה 23:06

בחלק זה, בואו נדבר קצת על דיפ-פייק.

בעידן שלנו הדיון סביב דיפ-פייק פורנוגרפי גואה והוא סובב בעיקר סביב שני מצבים - האם ישנה הסכמה (של הפנים המעורבות בדיפ-פייק) או אין, אבל אותי מעניין לדבר פה על ההסכמה הזו ממקום קצת שונה שבסצינה ה-bdsm"ית נעשה משמעותי במיוחד.

נתחיל משתי הנחות-יסוד חשובות:

* כל יצירת תוכן מיני גם אם פייק שמעורבים בו ילדים - גם אם לא אמיתיים, הוא לא חוקי בעליל לשמחתנו, אפילו במדינת ישראל היכן שהטכנולוגיה ההייטקיסטית מקדימה הרבה יותר את החקיקה.

* כל יצירת תוכן מיני גם אם פייק, אשר משפיל אדם אמיתי או לא קיבל הסכמה מלפחות אחד הצדדים המעורבים בפייק - גם הוא, גם בארץ, עבירה חמורה שצפויה עליה ענישה בהתאם; במקרה הזה, אפילו יכולה להיות יותר חמורה מפרסום תוכן מיני אמיתי ללא הסכמת כל הצדדים כי מתווספות פה עוד עבירות רבות, כגון הטעיית-הציבור ועוד הרבה. 

 

לשתי האנקדוטות הנ"ל ישנה כבר חקיקה וטוב שכך;

אבל אני חושב שמעניין לחשוב פה על מקרה הרבה יותר אפור, שלגמרי כולל את הסכמת המעורבים.

לרבים ב-bdsm (ולדעתי גם בצדק, אבל זה כבר לדיון אבולוציוני-פסיכולוגי ולא טכנולוגי-מוסרי) ישנן פנטזיות של CNC - consensual non consent, כגון פנטזיית חטיפה או אונס. 

אז מה יקרה - אם פתאום קם אדם עם פנטזיה וללא פרטנרית ומחליט שהוא מייצר דיפ-פייק שלו עושה את זממו בדמות וירטואלית שנראית אמיתית לכל הדיעות;

הוא עושה את זה בשביל לנסות לחיות באופן ויזואלי את הפנטזיה שלו, ובשביל לחוות את זה בצורה אפילו יותר עוצמתית, הוא מפרסם את הסרטון/תמונה בקהילה כמו למשל "הכלוב" כאן, מה אז? 

 

מבחינה חוקית יבשה, כל עוד אין קרבן, האדם הזה לא עבר אף עבירה (ושוב אני מזכיר שזה מצב היפותטי לחלוטין - לא ראיתי כאן או באף קהילה אחרת של הלייפסטייל מקרה כזה באמת מתרחש) -

אז מבחינת החוק, הוא בגדול מכוסה.

אבל מה מבחינת המוסר?

אם היה מדובר בסיפור כתוב, זה היה מבחינתנו no-brainer, כל האתר הזה מלא בסיפורים כתובים של CNC וכל מי שכאן חי עם זה בשלום, גם אם זו לא פנטזיה שמדברת אליו, אחרת הוא לא היה כאן.

אבל פה נכנס עניין המדיום -

מה היה קורה אם זה לא היה סיפור? אם פתאום היינו רואים סרטון דיפ-פייק שמבחינה חוקית הוא לגיטימי של אדם שכופה את עצמו על מישהו אחר וירטואלי לחלוטין; בין אם זה ברור מהסרטון שזה cnc ובין אם לא... המראות בהחלט יכולים לפגוע באנשים; ומעבר לזה, יש מצב שהם גם יתרמו לנירמול של התנהגות פוגענית באמת, שהיא כבר מחוץ לפנטזיה, כי בויזואלי זה פשוט נראה הרבה יותר אמיתי. 

 

במצב כזה, אנחנו מוצאים את עצמנו בעניין טריקי -

כביכול לא נעשתה שום עבירה על החוק (למרות שבמקרים מסויימים זה כן יכול להתדרדר לזה -

אם הוכיחו למשל הסתה או הטרדה-מינית מעצם הצגת המראות הללו בפומבי, אבל במקרה ולא) אז החוק, כיום לא ממש מכסה את המצב, אבל המדיום עצמו עדיין יכול להיות מאד פוגעני, בטח עם הדיפ-פייק דולף נאמר לקהילות שאין להן מודעות ממשית של cnc. 

 

אז מה עושים? האם כקהילה, מאפשרים לאדם לחיות את הפנטזיה שלו בצורה כזו חיה, לגמרי חוקית, על-אף שיכולה להותיר אפקט מזיק?

או שלא?

 

כרגע אני עוד רק שואל שאלות ומהרהר בנושא (אם כי יש לי כבר כיוון די ברור לגישה שלי לדילמה הזו), אבל מוזמנים לחשוב איתי ואם יש לכם תובנות מעניינות, לזרוק בתגובות