אחת הסיבות שאני יוצא בקרוב לנדודים כנווד-דיגיטלי (מותרות של רווק מושבע), היא בגלל שאני עדיין בשלב של להרגיש "בבית בכל מקום", כמו איזה צועני חופשי ומאושר שלא התביית למיקום או תרבות ויכול פשוט לקום.ולעזוב...
זה נובע מהעובדה שפריק-קונטרול כמוני יכול לקרוא "בית" רק למשהו שאני בניתי במו ידי והעניין הוא שעוד לא מצאתי מי שבאמת ארצה לבנות עימה את המקום הזה.
אז היום נפלה עלי המוזה והחלטתי לדמות סצינה מהבית התיאורטי הזה - איפה שהלב נמצא
שישי אחר-הצהריים, לפני שהאורחים אמורים להגיע, ברקע אני ואת שומעים את האלבום Kind of Blue של מיילס דייויס, ג'ון קולטריין קאנונבול אדרלי וביל אוונס.
ריח הבשר שאני מעשן בחוץ והפוקצ'ה שאת מכינה בטאבון, ממלא את פרגולת העץ, שמעוצבת כמו אירוח-בדואי מודרני... אני ואת שם מול תנור-העצים הבוער שמחמם אותנו, את קוראת פילוסופיה - ויטגנשטיין או ביקורות של ז'אק לאקן ואני עובר על הספרים: Becoming supernatural של ד"ר ג'ו דיספנזה, Cosmos and the Psych של ריצ'ארד טארנס ופסיכולוגיה ואלכימיה של קראל יונג, וכותב לעצמי נקודות לעבודה לפני שאלך להכין את המרכיבים לקוקטיילים שנגיש לאורחים כסיפתח עם קצת פיצוחים שקלית בעצמך וזיתים שהכנו בשוק-האיכרים הבוקר.
אחרי שכולנו אכלנו ארוחה טובה, הבנות והבנים יעשו לעצמם זמן-איכות, הבנות ירכלו במטבח עם המדיח והבנים יפטפטו בחצר על העבודה, או סביב שולחן הביליארד עם המק'אלן.
אחר-כך כולנו נשב יחד למשחק Cards Against Humanity והרבה אלכוהול.
אבל כל זה היה רק החימום...
כי אחרי זה מחכה לכולנו פליי-פארטי קטן משלנו בחדר השיבארי - ארבעה זוגות, דומים וסאביות, מוזיקה סקסית בסגנוו מארווין גיי, אניגמה ובילינגואל של חוזה ניונז, שמנים ארומטיים בריחות מושק ופצ'ולי, קינבאקו משותף, ובסוף כל זוג יפרוש להמשך המשחק-המקדים בפרטיות שלו.
בית מושלם בשבילי, משלב את האופי הכפרי, יחד עם תרבות ואמנות, מקום מתאים לכל-אחד לכוד והשלמה הדדית זו של זה ביחד; וכמובן הרבה תשוקה, חושניות וסקס-אפיל של אנשים יפים... ועד אז אצא לטייל קצת מסביב לעולם - אז טוב לעשות את זה עם כוונה בלב