היום לראשונה יצא לך ליישם את אחד הפרוטוקולים שהכתבתי, ואת מתרגשת במיוחד.
בפעם הראשונה שהסברתי לך את ההבדל בין טקס שמקיימים באירועים ספציפיים לפרוטוקול מותאם לאירועים חוזרים ומטבעו, דורש יותר הקפדה ותשומת-לב... אבל הוא גם חוויה מיוחדת שפותחת נתיבים חדשים ועוצמתיים בשכל...
אני נזכר בשעשוע מה היה, כאילו, זה קורה ממש כאן ועכשיו –
את מתרכזת חזק בכל מילה ומילה שלי, וכל מילה מהדהדת שוב ושוב בראשך... בזמן שאת חוזרת על דבריי באדיקות במחשבתך.
זה השתקף כל-כך ברור מעינייך, איך את נכנסת לזה יותר ויותר, כאילו מילותיי חודרות לעומק ומהפנטות את תודעתך בתווים אקסטטיים.
מהספר שלי... קוראים לזה Sweet-Spot, וגם כשאמרת לי שזה נשמע ממש מסובך, כבר ראיתי במבטך איך עצם המחשבה לבדה מתחילה לרגש אותך,
ואת, מדמיינת בצורה חדה וברורה בכל חושייך, איך זה ירגיש וידגדג בכל המקומות הנכונים, כשזה יקרה לך.
לא סתם, סאביות פרפקציוניסטיות כמוך הן הסאביות הכי משובחות;
עוד בלילה לפני שיננת את הפרוטוקול שוב ושוב לעומקו ורוחבו עד שידעת לדקלם את הניסוח שלו מילה במילה.
בצהריים נתתי לך את פרטי הפגישה שלי עם האורחים מחו"ל, אז ידעת שהפעם לא תתלווי אלי ולכן עובדים עם הפרוטוקול הקצר יותר.
וידאת שציוד-הטיפוח מוכן מבעוד מועד – כל פריט במקומו הראוי והמדויק.
לפני ההתארגנות, את ניגשת בהתרגשות, להכין לי את הבגדים, גופך כמוליך רגיש מאותת לך, איך את רוצה שאתגאה בך...
כשסיימת ניגשתי לבדיקת-המעקב ואת שומרת קבוע על צעד וחצי מאחורי כדרכו של הפרוטוקול.
חליפה בנייבי – קלאס אבל לא מיושן, חולצת רויאל-אוקספורד מכופתרת, עניבה אפור-גרפיט עם אריגה עדינה לתחושה יותר עדכנית, חגורה שחורה עם אבזם מסגרת נקי ואלגנטי, נעלי-האוקספורד השחורות עם גרביים לבנות ללא שטויות, ושעון NUOVO איטלקי בצבעים תואמים.
אני פונה אלייך ושואל בטון ענייני, "גימורים?"
בו-ברגע הזה, הבעתך משתנה לאותה ההבעה המתקתקה של ילדה במבחן שבעל-פה בבית-הספר היסודי;
ואני משתדל לא לימוס ושומר על ארשת ניטראלית ורצינית, אבל את מזהה את זה ישר כמובן (ואולי את עושה את זה מראש בכוונה, כי את יודעת להפעיל אותי כל-כך טוב..), אז את משחקת אותה:
את מסובבת ברוח-שטות את אחת הצמות בידך, מצביעה על החליפה ואומרת, "מטפחת לבנה חלקה בדש," אני מהנהן באישור ומחזיק חזק את החיוך שמנסה לטפס על שפתיי; את מהנהנת בקטנה אחריי, ובחיוך שובבי-נבוך ממש כמו בובה קטנטנה ואני כמעט נשבר...
את שולחת אצבע לפיך כילדונת מהורהרת שנזהרת לא להצביע לפני שהיא בטוחה, ואז מצביעה על העניבה ואומרת משפט מתוחכם באינטונציה ילדותית, "קשר חצי-ווינדזור," אני מצליח לגייס עוד הנהון לפני שאת משיבה לי בעוד אחד מינורי ופרץ צחוק קל בורח מפי, למרות הניסיון שלי להישאר סטואי.
חיוכך מתרחב ויחד עם התמימות המשוחקת בעינייך, עולה גם ערמומיות של מי שיודעת בדיוק מה היא עושה.
את מצביעה על החולצה הלבנה ועושה איזה "אממ" פיצי ואז אומרת, "בליטה של 1.3 סנטימטר מתחת לשרוול-הז'קט," וישר מרימה את הידיים בהתלהבות משחקית כילדה קטנה מרוצה מעצמה שמחכה שיאשרו לה שכן, זה הזמן למחוא לעצמך כפיים ואז אני מהנהן ואת מוחאת וקופצת קלות במקום בקריאת "יי!" מבסוט.
אני נזכר בסצנה הסקסית שג'נה אורטגה ביצעה בשלמות, בתור אניד שרוקדת עם הגוף של וונסדיי בסדרה Wednesday כשהן מתחלפות בגופים, והפעם אני לא מצניע את החיוך.
אם היית רוצה היית יכולה גם לככב בסדרה המעולה הזו בעצמך וברגעים הנדירים האלה אני אפילו מוכן שתקראי לי "דאדי".
את מבושמת עונג, זה חמוד, אבל אז אני מרצין ומורה בתנועת אצבע חדה לכיוון המקלחת –
את מבינה את המסר, נרגעת, מתפשטת, מניחה את בגדייך במסודר בצד שלך של המיטה ושולחת אלי עוד מבט מבקש שובבי ומודע לעצמו אחרון, יודעת כבר מה תהיה התגובה, אבל אוהבת להתגרות בי ואני לא משנה את עמדתי, אז את מתיישבת בתנוחת נאדו גוריאנית וראש מושפל, ליד פתח המקלחת.
את יודעת שכעת את צריכה לחכות כך עד שאקרא לך ואני מחליט להחזיר לך קצת ולוקח את הזמן שלי...
יוצא מהחדר, אחר-כך חוזר, ומתפשט בכוונה, לאט... לאט...
רק אז אני נכנס לחדר המקלחת, מכוון את המים כרצוני ונכנס לבפנים;
הנה אני נותן לזרם החם לגלוש על שיערי ומשם על גופי... המים הרכים מרגיעים את שריריי, מטפטפים מהקצוות וערפל קל של אדים נקווה באוויר וממסך את החדר, מסתיר את המראה.
אני מוריד את הראש תחת הדוש ומדמיין בראשי כמו תמונות ברורות וממשיות... איך אצבעותייך עוברות על עורי, בין שיערות ראשי, יוצרות גלים עדינים... מרפים הכל ואני מחייך לעצמי ואז קורא לך לבוא.
את ניגשת ומכניסה רגל אחת ארוכה, נותנת למים הנופלים לשטוף אותה, מתרגלת לטמפרטורה... ואני נותן ליטוף קל למרקם המשי של ירכך הבהירה ומסתובב אליך.
את מחייכת, מניחה שתי ידיים עדינות, על כתפיי כדי לתמוך בעצמך ופוסעת אל תוך המקלחת באלגנטיות ברבורית כמו איזו גיישה אצילית, חבל שאין לך חלוק שתתני לו להחליק מכתפייך העדינות.
אני מחייך לעצמי כשעולה בי המחשבה, שלנשלטת שלי יש כל-כך הרבה פנים ורבדים שאופפים אותך בסקס-אפיל משגע.
את לוקחת את בקבוק הסבון ומנערת אותו קלות, לאט, מול עיניי... מטה... מעלה... ממלאת את מוחי במחשבות זימה;
ואז לוקחת שפריץ של הנוזל המבריק בצבע-פנינה בידך, מורחת אותו בכפך בתנועות מעגליות איטיות... חושניות... בקצות-אצבעותייך הארוכות, ומחייכת אלי חיוך מרוצה, כמי שמבינה בדיוק מה עובר לי בראש עכשיו.
אז את מתחילה לסבן אותי ביסודיות מתונה – כתפיים, חזה... ואיך שאת אוהבת להשתהות עליו, להרגיש אותו תחת ידייך ולהחליק עליו באצבעות...
את עוברת לידיי, בתנועות מעריכות על שרירים משתרגים... את לוחצת אותם בידייך קלות תוך-כדי תנועה.
את מסובבת אותי בעדינות ועוברת לשכמות, ואז לגב, יורדת בכיפוף-ברכיים כמו חשפנית אל רגליי, בעת שאני מביט בך בחיוך מאשר מאחורי הכתף, את מטפלת בהן לכל אורכן...
לאחר-מכן את עולה לאט, לאט... מתענגת על הישבן, עוברת עליו כאילו את מפסלת אותו מחדש, מקווצ'צ'ת את הפלחים בדיוק במידה הנכונה, נכנסת אל החריץ בלי בושה ודואגת שלא יישאר אף חלק בלי הקצף החלקלק ואז את נותנת למים לשטוף את הכל.
עתה את מסובבת אותי בעדינות שוב ומתחילה להתמקד באזור המפשעה – את יודעת שלפני פגישה אני לא מתכוון לפרוק את האנרגיה הזו ואולי בגלל זה, את מחליטה לעשות לי טיזינג פרחחי...
את עוברת לאורך איברי בשפשוף רך והוא מזדקף בידך יותר מאשר הזדקר כבר מקודם...
את מלטפת באצבע קלה את הכיפה ומוסיפה אצבעות משחקות מתחת, באשכיי, מועכת אותם בעדינות בידך השנייה.
את מביטה בי במבט שמאתגר אותי לא להתפרץ בידך, בזמן שאת מגבירה את קצב הסיבון, משתעשעת לעצמך, ואני נותן לך את זה, כי את דואגת להרוויח את זה לגמרי בצדק.
הסבון מחליק על הזין שלי, זה עוזר לרכך קצת את המגע ומאפשר לי להחזיק עוד טיפה,
אבל כשאני מרגיש שמתקרבים לנקודת האל-חזור, אני תופס את פרקי-ידייך ומסובב אלי את גבך לקול צחוקך המשתובב, כשהן תפוסות מאחוריו.
את לא מוותרת ומתכופפת קלות, שולחת את ישבנך שנדבק לכלי הזקור שלי ומתחככת בו, אני לרגע כמעט מתמסר לכך, אבל אז מפליק לישבנך ספאנק רטוב שמרסס טיפות-מים בצליל נהדר ואז אני מרחיק את גופך הבלתי ניתן לעצירה מהזין שלי.
את נרגעת באחיזתי הדומיננטית, יודעת שאין טעם לנסות להשתחרר ואני שואל, "את תהיי ילדה טובה?"
את משתהה לרגע... בונה מתח, ואז מהנהנת לחיוב, אז אני עוזב את זרועותייך, משאיר אחרי כתמים אדמדמים וחמימים מהמים איפה שתפסתי.
את מסתובבת אלי חזרה בחיוך דק ועיניים נוצצות, לוקחת שמפו ומתחילה לעסות את ראשי בשילוב של עדינות עם לחיצות טובות ומעגליות באצבעות –
עולה מהעורף למעלה ואז מהצדדים לקודקוד ואני עוצם עיניים, מתענג תחת ידייך המסורות.
לאחר השטיפה את לוקחת בידך מברשת-עיסוי, בידיעה מלאה שזה אחד החלקים האהובים עלי ומתחילה לעבוד לי טוב-טוב על הקרקפת, אני יכול להישאר שם לנצח, אבל אנחנו צריכים להתקדם, אז את עוברת לסבון-פנים.
במהרה פניי נעלמות בין ידייך אשר מכסות כל פינה כמו עשרות וילונות-מלמלה.
כל פעם חלק אחד מכוסה והאחר נחשף כאילו יש לי אלף פנים, ככה, עד שאת מרוצה מהתוצאה.
את עוזרת לזרם שנופל מאיבריי לשטוף את כל שאריות הסבון מגופי ומוודאת שכלום לא התפספס. אחר-כך את מהנהנת לסיום, לא מדברת, לפי כללי הפרוטוקול; ואני רוכן לעברך ונושק נשיקה ארוכה ועמוקה למצחך.
את מרגישה את החספוס הקל של שפתיי נלחצות בחום בין גבותייך וכל מחשבותייך מפנות מקום לתחושה החמימה של ביטחון והחזקה, שרק אני יכול לתת לך... חיוכך מתרחב.
כעת אני יוצא ומתחיל להתנגב, ואת אחריי כורעת לרגליי ומתחילה לנגב אותן בתנועות מכובדות, שנינו מסיימים בערך באותו הזמן.
בהתאם לפרוטוקול, לאחר כל טיפול ברגליי מחוץ למקלחת, את יורדת לתנוחת OBEDIENCE גוריאנית, לא מתייחסת לכך שאת שוכבת על הבטן רטובה, על רצפת המקלחת, ופטמותייך הלחות מזדקרות ונוגעות בקרקע הקרירה...
את מניחה לחי על רגלי, נושקת לה ומתרוממת.
כשאני יוצא חזרה אל החדר ויש לך רגע הפוגה, רסיסי-מים דקים מהאדים הלוהטים שהותרנו אחרינו נדבקים בשקערוריות עורך ונספגים, ואת מרגישה בבערה הנעימה שמתפשטת בין רגלייך...
חזך פועם בחום, בעיקר באזור הפטמות העומדות לבדן באוויר הלח, והוא מעביר בהן זרמים קרירים וחמימים גם יחד.
את לוקחת רגע קט לשחק קלות בפטמותייך בקצות האצבעות, מרגישה כמה הן קשות ואז את לוקחת מגבת קטנה ורכה אל בין רגלייך... ומנגבת את איברך שרגיש כעת פי כמה, והוא נענה למגע המלטף בגירוי מטורף שמחוזק על-ידי שכלך, שחושב כמה נעים לך לעשות לי טוב ושאני מרוצה ממך.
את מנגבת תוך-כדי חצי-חלום בהקיץ... פטמותייך המגורות מתקשות אפילו יותר מבדרך-כלל...
את נוגעת ביד-חשופה באיברך הנפוח מחרמנות כדי לראות שהכל יבש... העור העדין כאן מרגיש מתוח וחשוף מתמיד, ואת לא מתאפקת ושולחת אצבע לדגדגן...
היד השנייה תופסת בחושניות עסיסית בשדך הימני...
המשך יבוא...