ממלכת הסתירות והסטירות

אתה הטרף שלי, היא אומרת לך. וזה מטריף אותך. טורף את דעת. מזרים לך את הדם למקומות שלא ידעת שקיימים...

ואז זה קורה. הרגע המיוחל, הקסם הגדול

היא מזמינה אותך אליה. ואתה יודע שאתה לא יודע כלום. ואתה בכלל לא יודע, כדאי לי בכלל לדעת למה אני נכנס? או שאולי עדיף לא לדעת?

אתה מגיע והחרדה כמעט משתקת אותך, קשה לך לנשום, יבש לך בפה, חלש לך בידיים והלחץ דם שלך יורד. אתה כבר מרגיש חסר אונים עוד לפני שמשהו קורה

ברגע הראשון אתה עוד עומד ולבוש והכל מרגיש "רגיל", רק ששום דבר לא מרגיש רגיל אף פעם כשזה מגיע אליה 

ובכמה רגעים אחרי, פתאום אתה מוצא את עצמך על הברכיים, הידיים שלך כפותות מאחורי הגב שלך, העיניים שלך קשורות והעור שלך חשוף כשרק אוויר מכסה אותך

איך בכלל הגעתי לפה? אתה שואל את עצמך

מה היה בדיוק סדר האירועים שגרם לחיים שלי להביא אותי לסיטואציה המוזרה הזו מרצוני החופשי?

רצון חופשי... מה חופשי פה בדיוק?

נראה לי שזו היא שתלה לי את הרצון הזה בתודעה. היא והשטיפות מוח שלה. שמשחקים משחק ועושים הכל בדרך שלה. לאיפה בדיוק הגעתי עם הדרך שלה? מה זה המשחק המוזר הזה?

קלאק ... קלאק ... קלאק ... קלאק

הסאונד הזה. הסאונד של העקבים בשניה אחת שולף אותך מתוך מערבולת המחשבות ומטיח אותך בגסות על רצפת המציאות

הדופק שלך עכשיו מואץ, השליפה המהירה מתוך התודעה שלך הבהילה אותך

עכשיו האוויר מרגיש כלכך כבד שאתה כמעט קורס לתוך עצמך. ופתאום אתה מריח אותה. קרובה מתמיד

קלאק ... קלאק ... קלאק ... קלאק ...

הסאונד הזה של העקבים נוקשים על הרצפה, ואתה כלכך חשוף וכלכך לא רואה כלום

חוסר האונים ששוטף אותך שוב מוביל אל המחשבה של הסתכלות מבחוץ על עצמך. המציאות מחלחלת אליך ואתה שוב מבין איפה אתה נמצא ומה קורה.

איך היא הביאה אותי למצב הזה???

מכשפה! אתה מכריז בליבך. האישה הזו היא מכשפה

ופלאקקקקקק, פתאום כאב מפלח לך את הפלח. בשניה העור שלך הופך לאדום וכואב וההתנגדות בך עולה

בת זונה! אתה מכריז בליבך

ופלאקקקק פלאקקקקק פלאקקקקק

שלוש הצלפות מכל הלב נוחתות על הישבן האומלל שלך ואתה מועד קדימה מרוב כאב

אוי לי... אתה אומר לעצמך

אני חושב שהיא שומעת מחשבות

סטירה מצלצלת מעיפה לך את הפרצוף ואתה רואה כוכבים כאילו שהיית סרט מצוייר 

היא אוחזת אותך מהשיער 

ולחושת לך באוזן:

אני באמת מכשפה. ואני באמת שומעת מחשבות. אז כדאי שתתחיל להיזהר ולהתנהג בהתאם

וזה הרגע שבו אתה מבין

שמצאת אותה

ושזה הסוף שלך

רציתי לכתוב פה.

אבל אז לא רציתי לכתוב פה.

כי מפה אני מכירה אנשים.

ואם הם יכירו אותי מפה, זה אומר שהם ידעו שזה הבלוג שלי.

ואם הם ידעו שזו אני, לא יהיה לי חופש להיות מי שאני.

אבל אז נזכרתי שבאתי לפה כדי להיות בדיוק מי שאני, בלי להתבלבל וממש בלי להתנצל.

אני מרגישה כאילו אני חיה חיים כפולים, כאילו הדמות השולטת שלי, היא לא אני. כי היא מושלמת ואני מפוזרת.

אבל זו אשלייה, אין לי דמות שולטת ואני גם לא מפוזרת.

אני האישה המדהימה שאני, מיוחדת, ייחודית, ססגונית, מלאת אור ואהבה, פורחת, מצמיחה, יוצרת אווירות, כוכבת ברחבות וכובשת לבבות.

אני אחד ויחידה ואת זה כל מי שמכיר אותי יודע.

אז במה יש לי להתבייש?

יאללה, פאק איט. אני לא מנסה להיות יותר שום דבר חוץ מעצמי. 

גם ככה אני רוצה מישהו שיאהב אותי ויעריץ אותי באמת בזכות מי שאני, בזכות הדיווה הקסומה שאני, ששרדתי חיים של גיהינום בפרק קרוסאובר עם השואה ועדיין שרדתי להיות הפרח הכי מיוחד ואלגנטי מלא בחן, קסם וטוב לב.

האם אני השולטת הקשוחה האכזרית בתבל שתנהם כמו סוהרת בכלא? לא. אני אפילו לא פקידה במשטרה.

אני יותר כמו פיה זדונית. אני טובת לב, אבל אני אוהבת לקחת לקצה.

אני אוהבת משחקים פסיכולוגיים. אני אוהבת את הרעיון של ההתמסרות, את החלק המנטלי של האירוע. את תחושת ההיררכיה, את ההסכמה לשחק ביחד משחק שובב וסוטה בהסכמה בין מבוגרים.

אז זהו. אין לי במה להתבייש. לא באתי לפה כדי להתבייש.

אני מי שאני ואני הכי אדירה ומושלמת בעולם.

ודבר אחרון, זה שאני טובת לב, לא אומרת שאני לא יודעת להוביל או להנהיג או שאפשר לשלוט בי מלמטה.

מתחת לפיה המתוקה שאני מסתתר דרקון. הוא לא מתעורר לכבוד כל אחד, רק לכבוד מי שמזלזל בי וחושב שהוא יכול עליי.

ואת השטן הפנימי שלי אני לא מאחלת לאף אחד לפגוש.