ניתוק רגשי
זה לא שאני לא יודעת להרגיש.
זה לא שאני קרה, אדישה או חסרת רגש.
ולא שאין בי עומק או רגישות.
ניתוק רגשי הוא הרבה פעמים מנגנון הישרדות שלי
דרך לא מודעת שהנפש והגוף מסגלים לעצמם.
כדי להגן עלי מפני מכאב, הצפה, אכזבה או פגיעה
שומר עליי שאני לא אשבר ,כדי שאני יוכל
לתפקד, להחזיק, לשרוד.
וכמו כל מנגנון שקיים הוא כזה לא מזיק לי
אבל הוא קיים כדי לעזור לי להתמודד.
אבל כשהניתוק הזה הופך לדרך חיים שלי
לאט לאט הוא גם מרחיק אותי מעצמי , מהרגשות שלי מהצורך שלי מהרצונות ומה גבולות שלי.
מהיכולת להרגיש באמת חיבור, קרבה, תשוקה, שמחה או כאב. ועדיין אני חווה הרבה ומנסה. כי יש לי בי מלא בכול.
אפשר לקרוא את זה לחיות מצומצם פשוט.
כי יש אותך עם כל מה שאני מרגישה, רוצה, חולמת ומבקשת.
ויש את הגרסה ששורדת.
זו שפועלת על אוטומט.
זו שלמדה להתרחק מעצמה כדי לא להיפגע.
והריפוי שלי מתחיל בזה שאני לא נלחמת יותר.
ומסכימה, לאט ובעדינות, לחזור להרגיש שוב, לחוות רגעים מלאים במשרציתי כול הזמן מבלי לוותר על כלום.