לגור בארץ הפלאות

היום הייתי אצל הטיפול הדו שבועי בציפורניי.

כשאני יושבת על הכורסא חשבתי לעצמי, כמה נחמד היה אם היית עכשיו הדום לרגליי כשמטפלים בהן.

עושה לי פוווו   שיתייבש הלק מהר.

מלקק את פנים הנעליים שלי לפני שאני נועלת אותם

ויושב לרגליי על הברכיים מתבונן איך היא מורחת לק.

כשסיימתי חשבתי, שהנה שכחתי את הכלבלב שלי. הסתובבתי לרגע וחייכתי, בדמיוני אחזתי בשרשרת הקולר לצווארך,

וככה אתה יוצא איתי החוצה.

אגב אתה גם נוהג את הדרך.

כמה טבעי בעולם אוטופי

כמו השיר שמתנגן לי בספוטיפיי אני מרגישה את תחושת הבדידות והניכור.

יותר מידי אינטראקציות חברתיות שטוחות וחסרות משמעות.

יש בי הרבה גוונים.

אני לא בענייני הגדרות מראש.

בבית הקפה, תוך שיחה בארבע עיניים, כמו אנשים בשיחה עסקית, שם נרקם מה שבא.

אני גם וגם. אני הרבה רבדים.

קודם תכיר אותי לפני שאתה שולח דיק פיק או הצהרות חסרות תכלית לאוויר.

מה שמדברים בעלמא, אינו דומה כהוא זה למציאות.

אז בוא קודם נשתה קפה.

מוקדש ליהלום שאני מיואשת מלמצוא.

לפני שאתה שואל אותי על גבולות/פנטזיות וכו'....

בוא קודם נהיה שני אנשים ששותים קפה בבית קפה נידח ומכירים קודם.

יש זמן אחר כך להכל,

אז אל תעמיס עליי את הרצונות/פנטזיות שלך

בטרם הרשאתי  (בלשון הרשאה )  לך.

אני ברורה?

כל הגברים השווים נמצאים במרכז.

מוזר.

מה עם הצפון?

אני רוצה שאומר את המילה "גוייאבה",

ואז תעלה על האופנוע ותוך שעה תהיה אצלי.

תתפשט תוך כדי שיר שאנגן לנו בספוטיפיי, ותגרה אותי.

אפיל אותך על המיטה ואנשך את צווארך. עד שיאדים.

אני רוצה לראות אותך באור.

אני רוצה להחזיק בידי את האשכים שלך ולמעוך קלות וללחוש :  "ככה אתה יודע למי אתה שייך", אתה נאנק מכאב ולוחש "שלך דומינה". "מילת הביטחון שלך היא "גוייאבה", אם תאמר אותה, המשחק ייגמר ונעבור after care.

אני פותחת את פיך , ויורקת ישר לתוכו. אתה בולע ואומר "תודה דומינה". אז אני מטפסת על פניך ויושבת ומתחככת וגומרת פעם ראשונה. 

כשהבהרנו את זה,

אפשר להמשיך

בערב, ישבתי לבד בבית קפה, כמעט שומם ונכנסתי 

לצאט .

פניתי לנשלט שהפרטים שלו נראו לי רלוונטיים.

שיחה של 10 דקות של החלפת פרטים והצעתי לו להצטרף אליי. הוא ביקש להתארגן. צריך היה כשלושת רבעי השעה, הוראתי לו 20 דקות. טיק טוק.

הוא הגיע במועד, לקח לו רגע לקלוט אותי, סימנתי לו בתנועת ראש להתקרב, ובאצבעי להתיישב קרוב אליי.

הוא מצא חן בעייני, לבוש כפי שקיוויתי שיהיה לבוש.

מספר ימים באתר, בתול, חסר ביטחון (השם יודע על מה), זרקתי את המצית ליד רגלי ומיד הוא התכופף להרים אותה בדרך התעכב בצפייה ברגליים שלי.

לקחתי סיגריה לפי והוא מיד הצית לי אותה.

יכולתי להרגיש את ליבו הולם בחוזקה מההתגרשות.

הוא נשלט במהות שלו. 

שוחחנו שיחה נעימה שביקשתי שיקרא לי דומינה.

אחרי כחצי שעה החלטתי ללכת. הוא התעקש לשלם

לקח אתה התיק שלי וליווה אותי לרכב.

בתמורה הכנסתי את לשוני לפיו והוא מצץ אותה בהתרגשות.

אנחנו מתכתבים.

נראה מה יוליד יום

לפעמים או לרוב פונים אליי צעירים.

זה לא מרגש אותי באמת,  כי הם לא קוראים את הפרופיל, אלא רק מתבוננים בתמונות.

הפרופיל  שלי מאוד ברור: מי כן ומי לא.

כשאני מסרבת הם מתחילים לנסות לשכנע אותי,  מבלי לכבד את סירובי.

נדמה שמאז "חמישים גוונים של אפור"  כל מי שיש לו שוט חושב שהוא שולט,  ובכל פרופיל שני של שולט כתוב: "שליטה מקבלים לא לוקחים".  יפה וטוב אבל בין השורות מתחבאים משמעויות שונות. 

שולטים ששואלים במשפט השלישי " את בולעת/אנאלית/גרון עמוק?"

וזה מבלי לדבר על נשלטים שבאים עם הפנטזיה שלהם שתגשימי אותה.

אז אנא קראו את הפרופיל וזה בסדר לצפות גם בתמונות, רק כבדו את סירובי לכם.

נ.ב. עדיין מחפשת את היהלום שלי למרות שאולי הוא קרוב מתמיד.

אני רוצה שתקנא לי.

לא תקנא בי

.יש הבדל

דרוש יהלום לא מלוטש

בעל דרגת ניקיון גבוהה

שאהפוך אותו לאמרלד שלי.

והוא יהיה לי הנסיך הקטן.

יש פה יהלומים? יש פה נסיכים?

לכל מי שמחפש נשלטת 

אני דומיננטית מידיי

מאידך אני לא מחפשת סמרטוטים.

אשמח לגבר כזה או אחר שידע להנות מכל הצבעים שלי ומהעולם שלי.

אני קשת שלמה

ואני יפה בדומיננטיות שלי.

תודה לאלו שלימדו אותי בדרך למה אני לא נשלטת

ולאלו שהתייחסו לתמונות בפרופיל שלי שראו בהם דומיננטיות.

אם אתה מספיק גבר בשבילי 

אתה לא תפחד ממני

אני     דומיננטית!