ועכשיו אני לבד שוב
צריכה לחזור ליציקה המוכרת
אני החזקה והדואגת.
זה לא שהפסקתי להיות לרגע כזו.
אבל אתה עזרת לי להיות גם רכה.
ורכות הרבה יותר קשה לשבור,
היא נמתחת וגמישה ועומדת בפני ניסיון להשמידה.
ועכשיו אני שוב הבחורה האחראית ,הבוגרת והחכמה.
הזו שלוקחים ממנה השראה
ומשאירים אותה ריקה, קשוחה וקרה.
זו עם הלשון החלקלקה.
הזו שעומדת על שלה.
נלחמת עד העצם רק בכדי להיות חלק מהחיים על פני האדמה.
אבל עכשיו זה קשה פי מליון
כי אתה הכרת לי עולם אחר בו אני קטנה שוב
ומפונקת ולא הגיונית ומפוזרת.
הכרת לי איך זה מרגיש לישון בזרועות של גבר.
איך זה כשחושבים שגם כשאת טועה את צודקת.
שאוהבים כל דבר טיפשי ומגוכח שיוצא לך מהפה.
אלוהים אדירים רציתי שתשים עלי קולר !
אתה קולט?
זה הכי הזוי שיש…
תמיד היה לי טבעי לשלוט
אבל זה בודד שם בפסגה כשכולם מצפים ממך לייצר רק פניני חוכמה.
מעניין אם באמת קיים מישהו שיכול לגרום לי לרדת על הברכיים. שידע לרסן את הצניות והתגובות המתוחכמות.
שלא יפחד כשאני מאתגרת את הגבריות שלו. שלא אצטרך לחזור מדברי השובבים מתוך רחמים.
מישהו שבאמת יאמין שהוא חזק מספיק כדי להיות חזק בשביל שנינו…
האם זה בכלל בסדר לבקש כזה דבר?
כך או כך לא נראה לי שמישהו אי פעם יוהב אותי כמו שאתה אהבת לפני שזה נגמר.