סיטואציה קשוחה בעבודה.
פרשות של הצד השני למשפט שלי..
נגעתי למטופל בנקודת חולשה לא ביודעין התגובה שלו נגעה לי בנקודת חולשה. פיצוץ!
ברגע הזה נאטמתי הוא הרים את הקול ,צעק,קילל ,השפיל במילים.
עניתי שוב בפגיעה על מנת לפגוע. והמשכתי הלאה
ניסיתי לנתק את עצמי מהרגש
מהכעס עליו
מהדמעות שחנקו אותי
ניגשתי למטופלת להאכיל אותה נכנסתי עם עינים דומעות. המתוקה ביקשה שאתקרב אליה וחיבקה אותי היא חיבקה אותי! באתי לעזור לה והיא חיבקה אותי.
זו החוויה ועכשיו
יש לי עבודה עצמית
לא לתת לאף אחד לגעת לי במקום שמקפיץ אותי.
איך מתכנתים מצב כזה?
מתי אני נהיית חסינה לטון דיבור
זה פוגש אותי לא פעם
במיוחד בתחום הבדסמי. אני נתקלת בסיטואציה שקשה לי ואני לא יודעת לסתום .. לנשום רגע . לא לתת לזה להפיל אותי.
אני זקוקה לכפתור כזה שמשתיק לי הפה.
האדון החדש שלי אמר שהוא חושב שהדבר היחיד שיסתום לי את הפה זה זיין
*לא חושבת שזה בתוקף מעבר אליו!
אבל באמת
אם אצליח ללמוד לסתום את הפה ברגע של כעס
אני אהיה עוד יותר טובה ממה שאני.
רק אסיים בזה שהמטופל התנצל היתה שיחה בנינו התנצלתי גם.
אני חושבת שהשלכתי עליו משהו שבכלל לא קשור אליו
חפירות שלי..