כן, זו התחושה שקמתי איתה היום. חשופה.
זו מחשבה שהעסיקה אותי לא מעט: "למה בעצם אני מרגישה ככה?"
רוצים לדעת איך התחושה מרגישה?
תדמיינו את הסיטואציה הבאה:
חורף, קר והרחוב מלא באנשים.
בחורה הולכת עם מעיל ארוך שמכסה ומגן עליה,
אבל מתחת למעיל היא לא לובשת כלום.
פתאום עובר מישהו זר לידה ובלי להגיד מילה, בלי להתחשב בכלום, פשוט
מפשיט ממנה את המעיל.
היא נשארת בלי כלום, מבולבלת וחשופה לעיני כל.
בזמן שהוא נשאר לבוש ומוגן.
נשמע לא הוגן, נכון?
ככה זה מרגיש כשאתם "קוראים מישהי מבעד למילים", מבלי שהיא ביקשה.
הניתוחים האלה הם לא תמיד תואמי סיטואציה, לפעמים זה פשוט מיותר ומשאיר תחושה לא נעימה.
לא חייבים להגיד/ לכתוב כל מה שעולה לכם לראש,
לא משנה כמה השיח זורם זה לא אמור לבוא על חשבון האדם שמולכם.
אני מדגישה: הכל טוב! לא קרה שום דבר.
אני רק חושבת שצריך לשים לב לנקודה הזו:
לא צריך להיות בן אדם רע כדי לפגוע
לפעמים זו שנייה של חוסר תשומת לב ודחיית סיפוקים, גם לי יצא לפגוע במישהו בלי כוונה בכלל.
ואיך כל זה נוגע אלי?
לא נפגעתי מאף אחד באופן אישי, אין סיבה לדאגה.
כשנכנסתי לפה דאגתי ליצור לעצמי מרחב מוגן:
פרופיל חסום להודעות, צ'אט פרטי נעול.. מין חממה שכזאת.
ולמרות כל זה אני עדיין מרגישה חשופה.
האם זה חלק מהחוויה פה? האם זה חלק מהלמידה שלנו את עצמנו?
אני מרגישה חשופה, כי אני מרגישה שאנשים פה קוראים אותי בלי להתאמץ בכלל.
מצד אחד אני לא מרגישה שאני מספרת או חושפת פרטים.
מצד שני, לא יכול להיות שכולם פה גאוני הדור...
אז כנראה שאני מפספסת משהו.
העניין הוא שזה לא בהכרח רע.
אין להם באמת איך לנצל את המידע הזה, ואני גם לא חושבת שיש להם אינטרס.
המידע הזה הרי גם ככה לא מועיל.
אבל עדיין, נשארה בי השאלה- למה כל כך קל לקרוא אותי?