טיוטה של מחשבה

כשכמישהו מדבר איתי הרבה ולא מפסיק גם כשאני רומזת לסיום השיחה, ומה שעולה לי זה באיזה דרכים וכלים אפשר להשתיק אותו.

תודה רבה לכלוב  על תרומתו הנדיבה🙏

את האחד שארצה לוותר על כל המגננות והחומות שלי איתו.

את האחד שארצה להניח את השליטה שלי אצלו, אפילו לרגע.

את האחד שירצה להניח את השליטה שלו אצלי.

את האחד שיסמוך עלי ויתן בי אמון.

את האחד שידע שאני רוצה את כל הטוב בשבילו.

את האחד שידע שהוא היחיד בשבילי.

אני רוצה שיהיה הכי כן ואמיתי שיש, ובאותה מידה יהיה עם לב מכיל ואוהב.

זה לא פשוט כמו שזה נשמע

איזה קטע שאני יכולה

לחבק אותו מתי שבא לי

לנשק אותו מתי שבא לי

להסתכל עליו כמה שבא לי

לגעת בו כמה שבא לי

כי הוא של עצמו אבל הוא גם קצת שלי

אם אני מסמנת למישהו לייק מבחינתו אני מעוניינת בסשן כלשהו איתו?

ומה אני אמורה להבין מהסימוני לייקים?

אפשר להשתמש בזה גם כפירגון לכתיבה יפה?

לדעתי כל פיצ'ר צריך להגיע עם הסבר למאותגרים שבינינו

בגדול אני תופסת מעצמי בן אדם מאוד מכיל

אבל אם יש משהו שקשה לי מאוד להכיל, זה לשמוע אנשים שמורידים מעצמם כל כך.

במיוחד אם זה בקטע מתמסכן

אם אתם בעצמכם מורידים מעצמכם מי אמור להעלות לכם?

תמיד מדברים פה על שמירת גבולות אחד של השנייה, ועל כמה זה קריטי.

אבל כמעט ולא יוצא לי להיתקל בשיח, על כמה הגבולות שלנו עם עצמנו קריטיים לא פחות.

כמה זה חשוב לדעת למתוח אותם כשאפשר, ויותר קריטי לשחרר ולעצור כשצריך.

גם אם זה מבאס, גם אם עשיתי מאמץ עד הרגע הזה.

אני חושבת שאצלי הביקורת העצמית נובעת מפרפקיוניזם ואגו של:

"אני יודעת שאני יכולה, אז למה לא??"

אבל

אם זה מרגיש לי יותר מידי- סימן שזה פשוט יותר מידי.

הבנתי כמה זה חשוב לא להרגיש רע עם עצמי!

לתת לעצמי את החיבוק, ההבנה, ההקשבה והחמלה שהייתי נותנת לחברה טובה, אם היא הייתה באותה הסיטואציה בדיוק.

בסוף אני פה בשביל עצמי, ותמיד אוכל לנסות שוב בפעם הבאה♡

גל חום שמציף את הגוף, צמרמורות נעימות, תחושה של ריחוף.

זרמים שעוברים בדיוק במקומות הכי רגישים,

החוסר שקט בגוף.

פשוט ממכר

כן, זו התחושה שקמתי איתה היום. חשופה.

זו מחשבה שהעסיקה אותי לא מעט: "למה בעצם אני מרגישה ככה?"

רוצים לדעת איך התחושה מרגישה?

תדמיינו את הסיטואציה הבאה:

חורף, קר והרחוב מלא באנשים.

בחורה הולכת עם מעיל ארוך שמכסה ומגן עליה,
אבל מתחת למעיל היא לא לובשת כלום.

פתאום עובר מישהו זר לידה ובלי להגיד מילה, בלי להתחשב בכלום, פשוט

מפשיט ממנה את המעיל.

היא נשארת בלי כלום, מבולבלת וחשופה לעיני כל.
בזמן שהוא נשאר לבוש ומוגן.

נשמע לא הוגן, נכון?

ככה זה מרגיש כשאתם "קוראים מישהי מבעד למילים", מבלי שהיא ביקשה.

הניתוחים האלה הם לא תמיד תואמי סיטואציה, לפעמים זה פשוט מיותר ומשאיר תחושה לא נעימה.

לא חייבים להגיד/ לכתוב כל מה שעולה לכם לראש,
לא משנה כמה השיח זורם זה לא אמור לבוא על חשבון האדם שמולכם.

אני מדגישה: הכל טוב! לא קרה שום דבר.
אני רק חושבת שצריך לשים לב לנקודה הזו:

לא צריך להיות בן אדם רע כדי לפגוע

לפעמים זו שנייה של חוסר תשומת לב ודחיית סיפוקים, גם לי יצא לפגוע במישהו בלי כוונה בכלל.

ואיך כל זה נוגע אלי?
לא נפגעתי מאף אחד באופן אישי, אין סיבה לדאגה.

כשנכנסתי לפה דאגתי ליצור לעצמי מרחב מוגן:
פרופיל חסום להודעות, צ'אט פרטי נעול.. מין חממה שכזאת.
ולמרות כל זה אני עדיין מרגישה חשופה.

האם זה חלק מהחוויה פה? האם זה חלק מהלמידה שלנו את עצמנו?

אני מרגישה חשופה, כי אני מרגישה שאנשים פה קוראים אותי בלי להתאמץ בכלל.

מצד אחד אני לא מרגישה שאני מספרת או חושפת פרטים.

מצד שני, לא יכול להיות שכולם פה גאוני הדור...

אז כנראה שאני מפספסת משהו.

העניין הוא שזה לא בהכרח רע.
אין להם באמת איך לנצל את המידע הזה, ואני גם לא חושבת שיש להם אינטרס.
המידע הזה הרי גם ככה לא מועיל.

אבל עדיין, נשארה בי השאלה- למה כל כך קל לקרוא אותי?

תמיד הייתה לי מחשבה בראש שהגבר שאכיר, אתקדם איתו, אתן לו לגעת בי, אחשוף בפניו את הלב שלי

יהיה הגבר שגם אביא איתו ילדים.

הגבר שאיתו אני אעמוד מול אתגרי החיים, הגבר שבשבילו אעשה הכל והוא בשבילי.

כן, זה גרם לי לחיות במין אשליה, שאני "נסיכת עולם" שהנסיך שלה מחכה לה מעבר לפינה.

לפני שנה התעוררתי מהחלום המתוק הזה

אחרי דייט (בפעם הראשונה בחיים) עם מישהו שאגב היה נסיך ברמות, אבל לא התאים.

ואחריו עוד שלושה גברים שהיה רק שיח התחלתי והיה ברור לי שזה לא זה, אפילו לא היה דייט אבל הבנתי כבר בההתחלה שזה לא הכיוון.

הבנתי שזה לא יהיה כזה קל, שאני לא פשוט אתקל באהבת חיי ויהיו גברים לא נכונים.

הם יכולים להיות גברים מדהימים ואיכותיים אבל הם לא נכונים לי, כי בסוף יש רק אחד שיהיה נכון לי.

אני מרגישה שכל עוד אני יכולה לחכות עם זה עד שאבשיל עוד קצת, ואתבגר אפילו יותר אני אחכה.

אני רוצה להגיע לזה הכי שלמה בגוף ובנפש,
שגם אם יגיע שיברון לב מאהבה הוא יגיע כשאהיה קצת יותר מוכנה לספוג אותו ולהתמודד איתו.

השאלה המתבקשת: "אז מה לעזעזל את עושה פה??"

זה כבר נושא לפוסט אחר.

מעניין אותי מה אהיה בשבילו כשיגיע: נסיכה או נשלטת, או שבכלל אהיה הנסיכה הנשלטת שלו😉

שיברון לב זה כשהלב מרגיש ריק פתאום?

כשדמעות עולות אבל אין חשק לבכות?

כשבא לשבת לבד למרות שאני בן אדם של אנשים?

כשיש דברים לעשות אבל פתאום הכל מרגיש חסר משמעות?

כשבא לי להגיד לה כל כך הרבה דברים אבל אין לי מילים?

אז אני סיילנט סין בת 23 ונשבר לי הלב בפעם הראשונה💔

_{בבקשה לא לשאול שאלות כרגע, לצורך פריקה בלבד: הסיבה היא מקרה של מישהי קרובה לליבי.}