|
|
|
כשאישה מתעצבנת בישראל, נגיד על מציל שקרא לבת שלה שמנה, היא מקללת, בועטת, ובאופן כללי מתנהגת כמו חיה.
באמריקה נשים לא מתנהגות כמו חיות.
הן פשוט מוציאות נשק ויורות,
כמו בני אדם.
ביום האהבה הבהרתי שצריך לאהוב כל השנה
ביום המעשים הטובים לחשתי שצריך לעשות טוב כל השנה
היום אחד באפריל ותדעו לכם שכולם משקרים כל השנה
הסיבה שנשים נמשכות למניאקים:
הן חושבות שאם חולירע כזה שרד בלי שיהרגו אותו במכות, כנראה שהגנים שלו שווים.
קמתי אתמול בבוקר ומצאתי עצמי חופשיה לשוטט לבד ברחובות לונדון ללא היורשת, שיצאה לטיול עצמאי.
נכנסתי לקרון הרכבת התחתית והתיישבתי. עוד לפני שהרכבת עזבה את הרציף, פנה אלי נייג'ל.
בריטי בשנות ה-50, לבוש באלגנטיות מוקפדת בבגדי עור ואביזרים מכף רגל ועד ראש (ולא הכל בשחור - המכנסיים למשל, היו בעיבוד דמוי ג'ינס).
מסתבר שמה שמשך אותו היה השילוב של המגפיים (עור מעל הברך) עם מעיל העור הארוך.
הוא לא היה נבוך כלל לפנות אלי בדברי הערכה לפריטי הלבוש ושאלות מה מקורם.
התפתחה שיחה על פטישים, ופטיש עור בפרט, והוא ביקש ממני בנימוס להצטרף אליו לכוסית במלון גרוסבנור הסמוך.
אמרתי לו שבישראל לפחות, הפטיש הספציפי מקושר לפטישים נוספים.
שאל אם מתכוונת לBDSM.
מכל השיחה הוצאתי ממנו פנטזיה, שהוא ילבש בגד עור מלא, ואני אכאיב לו. נניח, טראמפלינג סטילטו. "זה יהיה מעניין", אמר לי.
"איזה אנדרסטיימנט בריטי, נייג'ל.."
הגעתי הערב הביתה למצוא את האימאג' הפליקרי הבא מחכה לי בתיבת הדואר ממנו (הוא גם רוצה לבוא לישראל)
לא יודעת. נראה לי מאמץ :)
* כל מילה אמת. תומצת לנוחיות הקוראים העצלים
אנשים שלא חושבים שיש להם גבולות, כנראה לא הלכו די רחוק מספיק זמן
.. לי יש.
תן לבנאדם דג ויהיה לו אוכל ליום.
למד אותו את הפתגם הזה,
והוא יוכל להיות חרא מתנשא כל חייו
היום יום השואה הבינלאומי. היום לפני 73 שנים שוחררו מחנות אושויץ-בירקנאו בידי הצבא האדום.
זה יכול לקרות שוב. כל עם יכול להיסחף לזה, כל עם יכול להיות קורבן של זה. צריך לזכור את השואה, צריך להבין שאחינו בני האדם גרמו לה. מעט אנשי זדון, והמון אנשים שלא היה מספיק חשוב להם.
אקטיביזם מול הרשע הוא החיסון כנגד שואה נוספת. אל תשתקו.
יונתן: יש אנשים שיכולים לגעת אחד בשני כל הזמן
אני: נכון. קוראים להם נשואים
יונתן, תעשה לי ילדים
