לפני 6 שנים. 29 באפריל 2018 בשעה 8:38
"אני לא עשיתי כלום אבל " מלמלה יעל
"ואת כמובן תמשיכי להגיד זאת אחרי שתשחררי מהכלא אבל גם אז תהיה רשומה כעברינית מין, מנודה מכל מי שהכרת" אמרה ענבל
"אני לא מבינה למה אתן עושות לי את זה" אמרה יעל בקול חלוש ועיניה נמלאו דמעות.
ענבל הביטה בה ברכות "תביני חמודה, יש משהו שאת צריכה לגלות על עצמך, אני לא מכירה אותך הרבה זמן ובכל זאת אני יכולה לתאר לך אותך יותר ממה שאת חושבת"
"כל חייך את תמיד מנסה לרצות את כולם, את המורים, את ההורים, את החברות. גם בזמנך הפנוי את תמיד מחפשת להתנדב ולמלא את הצרכים של אחרים. ולמרות כל זאת את לא רוגעה את רוצה עוד, לספק את אלוהים, לספק את המדינה ואת לא יודעת למה נכון יעל?"
יעל בהתה בעינים פעורות מהססת אם להגיב.
" את מבינה בתוך תוכך את יודעת שאת רוצה להתמסר לחלוטין , לאבד את עצמך לחלוטין בהכנעה מוחלטת בלי היסוס, לבצע כל שיוטל עליך"
יעל הנהנה בבלבול , היא משהו בקול של ענבל וכמובן בדברים שגרם לה לשלווה לא ברורה
"מיכל כאן היתה בדיוק כמוך"
מיכל שלפה תמונה ישנה שלה, דוסיות עם חצאית אורכה, שיער אסוף וכו'.
"היום אני שלמה עם מה שאני באמת" אמרה מיכל ומיהרה לפשוט את בגדיה. להפתעת יעל מתחת נגלה לה גוף מדהים ארוז בתוך מחוך צמוד שהבליט את שדיה, תחתוני חוטיני וכמובן ירכונים עם ביריות.
"זאת אני -השפחה של ענבל"
המילים הכו ביעל כל המשמעות התכנית קבלה מימד שונה עכשיו
"לא בבקשה..." התחננה יעל
"מה את בוחרת לגלות את עצמך או לאבד הכל" שאלה ענבל
"בעצם זה אותו דבר" חייכה ענבל
שקט התשרר בחדר בעוד ענבל ויעל מחליפות מבטים
