ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דו שיח של קולות פנימיים

כנראה שתובנות של שבוע שונות מתובנות של חודש.
בהפרש לא גדול מוצאת עצמי בדילמה חדשה ולא מוכרת. בעיה רצינית.
לא ברור עדיין מה יותר חזק אצלי, ההיגיון או הרגש, השקול מול המטורף והלא נודע.
נשאבת לתוך מערבולת בלי הרבה יכולת תמרון, מנסה לאט לאט להתפכח, להימלט ממלכודת הדבש, לאגור כוח ולהחליט שרב הסיכון על הסיכוי, מנסה לשמור על איפוס.
מרגישה שהרשת סוגרת עלי
ואני ממש רואה את זה קורה
אני כבר רגל אחת בחוץ
אבל עדיין קפואה במקום
קול פנימי צועק לברוח, זרמים בגוף אומרים להישאר
חדש לי, מוזר לי, לא נוח לי. ההרגשה של איבוד שליטה שכ"כ רציתי מתממשת הלכה למעשה אבל מכיוון אחר ולא צפוי. אחר ולא מסמן טובות. רע.
צמרמורות...
עד מתי ארגיש מאובנת
עד מתי אלחם בעצמי
למה אני מרגישה חסרת שפיות זמנית כי נמשכת לכל מה שבני אדם שפויים מתרחקים ממנו
כל הסימנים כבר שם
הנורות האדומות כבר נדלקו
תברחי מטומטמת תברחי
ואולי בכל זאת עושה לו עוול
היתכן שהכל בראשי?
ואם אשאר?... עוד קצת? רק עוד קצת..
הרשת תיסגר לתמיד? אולי לא?
הרגשות יועצמו.. יהיה קשה יותר לברוח..
לא נשמע מציאותי
לא רוצה להכנס לסטטיסטיקות אובדניות
רוצה להמשיך לחיות ורוצה להגשים פנטזיות אובדניות
מה אני רוצה לעזאזל...

משפטים שלו:
"את שלי, רק שלי"
"חבקי אותי כבר, אני ארצח אותך" (בלילה כשישנים)
"אם היא לא תהיה שלי היא לא תהיה של אף אחד"
"זונה"
"אני רוצה אישה שתתייחס אלי כמו מלך"
"את מכשפה"
"את מלאכית"
"נסיכה שלי"
"את יותר מידי יפה. אני צריך לשים לך פאה על הראש, בעצם מטפחת"
"אני אקשור אותך שבוע בלי אוכל ומים ורק אבוא מידי פעם לבדוק"
"את כ"כ אוהבת את עצמך. אני אשבור לך את כל המראות בבית"
"אני אשרוף לך את המחשב"
"אני אשרוף את ביה"ס ואשב על זה חודש בכלא"
"אני אקנה לך מכשירי כושר לבית. רוצה כושר? בבית".
"צריך לנעול לך את הכוס עם שתי טבעות ומפתח. רוצה להשתין? קחי את המפתח"
לפני 12 שנים. 23 בפברואר 2012 בשעה 0:03

אנשים אפורים באמצע הדרך,
אפור מת כזה, אנמי. בלי משקל, בלי תוכן. בלי שום ניצוץ, פנימי או חיצוני. חלול.
כאלה שלא שואלים עצמם שאלות, כאלה שלא מתחבטים. כאלה שיודעים או שחושבים שיודעים כבר את כל התשובות, ובעיקר הם אף פעם אינם טועים. אינם מראים חולשות כי חולשות זה לחלשים. כאלה שלא מטריפים עצמם לדעת בכל מיני סוגיות קיומיות, הישרדותיות. הכל קל להם, הכל טריוויאלי. כאלה שלא מתעסקים באף אחד אחר חוץ מבעצמם.

ואני מנסה בכל האפרוריות הזו למצוא בכל זאת איזה גוון, איזה צבע, איזה מישהו שיבוא ויאיר בפנס את השיממון הזה, את החד גוניות, את ה"אין צבע" הזה באותם אנשים. חייב להיות בהם משהו. או שזו שוב אני, מנסה להוציא מים מהסלע, בכוח.
יושבת וחושבת פה עם עצמי אם להתאמץ...ואם בכלל יש טעם.







לפני 12 שנים. 19 בפברואר 2012 בשעה 23:02

את יפה. מדהימה. סקסית בטירוף. מזילת ריר שכמוך, גורמת לגברים להתנגש בעמודים ברחוב שכמוך
עוד?
יש לך גוף מפוסל. מעוצב. משדר את כל כולך. את העוצמה שבתוכך
העיניים שלך - ממיסות כל דבר שעומד בדרכן
לא לוקחות שבויים
את יכולה להמיס שוקולד עם החום בעינייך
את מתנה. לאנושות כולה ולמין האנושי הנשי
את טובת לב
את אמיתית
את כנה
את אחת. ואין עוד...וחבל
מי שיזכה שתהיי לצידו - יהיה בר מזל אמיתי
כי האהבה שלך - היא אהבת אמת
הנתינה שלך היא מבפנים
את לא חומרנית
את לא צינית
את תמימה
את אוהבת להיות תמימה
את פשוט........
את

לפני 15 שנים. 7 בנובמבר 2009 בשעה 20:53