לפני 5 שנים. 17 בינואר 2019 בשעה 3:57
אני לא מתגעגעת אליך
אלא אלי
כשאני איתך
אללי
Veni, vidi, vici
כותבת את עצמי לדעתלפני 5 שנים. 16 בינואר 2019 בשעה 19:12
להאזין למבט
לקרוא שפת גוף
חיוך
כל ניד עפעף
לדעת
להבין
ובעיקר להפנים כי אין משמעות
למילים
במבחן המציאות
לפני 5 שנים. 16 בינואר 2019 בשעה 11:10
אמרתי לו
ברגע של כעס למנהל שלי
לפני 5 שנים. 13 בינואר 2019 בשעה 17:49
" I felt the knife in my hand, and she laughed no more "
I felt the knife in my hand, and he laughed no more
לפני 5 שנים. 13 בינואר 2019 בשעה 15:29
חם קר
קר חם
המבט עובר
מפה לשם
נודד
נעצר
תוהה
נעלם
תם
אך לא נשלם
האומנם
לפני 5 שנים. 13 בינואר 2019 בשעה 6:24
אבל בטוחה בעצמי
לפני 5 שנים. 7 בינואר 2019 בשעה 15:13
היא רעבה
לך
לטרוף
אותך
לשרוט
גופך
לנטוף
מדמך
עכשיו היא
משה דץ
מילים: רחל שפירא
לחן: נחצ'ה היימן
עכשיו היא שם
מוצפת נסחפת
שטופה בגל של ממשות
החיה אשר רובצת בקרבה
פוערת פה ומייבבת,
נוקבת,
מבלי לשאול או לקבל רשות.
האם בכך היא מאיימת
האם בכך היא מסתכנת
החיה אשר רובצת בקרבה
לוכדת זהרור
כמעט כמעט כמעט נטוש
וצליל רועד ומתגבר
מופק מאושר או יאוש.
עכשיו היא שם
מופתעת, נתבעת
מודעת רק למחצה
החיה אשר רובצת בקרבה
הנה מעין ישות בועטת,
רוטטת,
מכה, שורטת את המחיצה.
האם בכך היא מתמרדת
האם בכך היא מתעודדת
החיה אשר רובצת בקרבה
הופכת חוויה
של אור וצבע ומילה
כשצליל רועד ומתגבר
מופק מתוך האפילה.
לפני 5 שנים. 7 בינואר 2019 בשעה 6:55
לפני 5 שנים. 6 בינואר 2019 בשעה 12:17
החלטה קשה
ועדיין עומדת בה
למרות
או בגלל
הכאב
לפני 5 שנים. 5 בינואר 2019 בשעה 4:33
אתה יודע הכי טוב