לפני 13 שנים. 5 באוקטובר 2011 בשעה 22:13
אוויר משמים ינשק למצחי
ביקיצה מוקדמת תאיר יומי
אזכרך בימים כגבירה נאוה
בשקט מפקיע אור ושממה.
הוי זמזום לשעות הבורחות
מה תצפיני בין דקות לשעות
ברם קסמייך תזרמי לקימה
בדומיה בין שמחה לדאבה.
בלקט מסתרים תופחת ההוויה
ניצבת בפתח עוצרת נשימה
עיתים השקט אכזר,עיתים איום
עיתים לרגע,עיתים לקיום.
במרוצת הזמן לשוב להתגבר
בנחרצות לעוט למקום אחר
זיכרון צריבה מאש מוכרת
דם לא ייזל,רק דמעות למזכרת.
ואת בנשיקת קרבה
תיעלמי ותשובי ביום הבא......
