לפני 18 שנים. 6 באוקטובר 2006 בשעה 5:57
תכף כבר חודש ואני עדיין מביטה במכשיר בערגה שיצלצל כבר . שקולה יקרא את שמי .
שתבקש אותי אליה . שיצלצל כבר . יותר מידי ימים אני חסרה את קולה . יותר מידי רגעים בלי שיחות הנפש שלנו...
לאן אקח את כל הסערות שמתחוללות בתוכי . היכן אמצע להם חוף מבטחים להתפרץ אליו.
הרי את היית השלווה שלי השקט שלי ..
נכנסת לחדרך . המיטה ריקה יתומה . אני נשכבת עליה נושמת את הריח של הכר שלך . זה כבר לא אותו ריח . זה כבר מתאדה... יושבת בתוך ארון הבגדים שלך עוטפת את כולי בהם. עוצמת עיניים חזק ומדמה את ליטופייך ... והדמעות עוטפות במסך את עיניי . ואני רואה לא רואה את דמותך ושומעת לא שומעת את קולך ... ושלווה זמנית עוטפת אותי . ואני נרדמת כשהריח שלך ממלא אותי עד תום... אני לעולם אקח איתי את הריח הזה!