אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בחייאת ג'וני, תתנהג יפה

...I've been very naughty
אני לא אדם של בלוגים, אעשה כמיטב יכולתי.
בכל אופן...
לפני 18 שנים. 19 בספטמבר 2006 בשעה 11:41

לפני 18 שנים. 17 בספטמבר 2006 בשעה 23:22





לפני 18 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 0:13

למרות מיעוט התגובות שאני מקבל מכן/ם (והחומר הדל בו אני מלעיט אתכן/ם),
לפחות לפי מה שלכפתור באתר יש לומר אתם קוראים אותי בהמוניכם.
אז יש לי רעיון. בואו נעשה בלוג ריאליטי עם טוקבקים מהקהל.
הגעתי למצב בו אני חייב לגרום לידידה שלי לזרוק את חבר שלה מבלי שזה ייראה כאילו אני מקנא (הדבר נעשה ממניעים אנוכיים אחרים, היא פשוט אינה מבלה די זמן איתי...)
יאללה קהל נאמן- מה אעשה? אני מבטיח שלתשובה ההגיונית ביותר (או המצחיקה ביותר) או זו שדעת הקהל תיטה בעקבותיה אני אתן ניסיון.
זרמו איתי.

לפני 18 שנים. 14 בספטמבר 2006 בשעה 9:35

לפעמים נדמה לי שאותו מרפי יושב למעלה, מסתכל עלינו ונקרע מצחוק.

נכון אחד החוקים אומר שתמיד תמצא משהו במקום האחרון שבו תחפש?
זה עושה הגיון, כאילו, אם מצאת אתה לא תמשיך לחפש, נכון?

לפני 18 שנים. 11 בספטמבר 2006 בשעה 10:13

יש לי מה זה כישרון בתחום. איך אני מוצא עבודה בזה בכלל?
נראה לי שנחונתי במיליון כישורים מדהימים שלצורך עשיית כסף הם חסרי תועלת לחלוטין.
לגבי אחד הפוסטים הקודמים (אנטי ילדים) שכחתי להגיד שאני גם לא מעוניין לעבור את גיל 60. כבר סיכמתי עם לולי שתהרוג אותי לפני.

לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 17:51

עבדתי עכשיו שבועיים והם היו ההזויים בחיי.
אי אפשר אפילו להסביר את זה כי נגיד חברים שלי לא ממש הבינו

לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 17:43

כאילו מישהו החליט לשים לי רגל
שטויות, החיים מביאים לי לימון
אז אני מעשן כמה באנגים ושותה לימונדה
אתם עוד תראו

לפני 18 שנים. 17 באוגוסט 2006 בשעה 22:29

אבל אני עומד איתן בראש מורם אל נוכך הדרך ה(כבר לא ממש)ארוכה והמפותלת (אחושרמוטי) שעוד עליי לעבור כדי להפוך לגבר-על.
לולי נסעה לה לשיט של 6 ימים. בינתיים אני איכשהו מצליח לא להתחרפן...
היום זה כבר היום השלישי. אתם יודעים מה זה לדבר עם בנאדם לפחות שעה וחצי שעתיים כל יום ולהתנתק ממנו לגמרי לשישה ימים?
אני מניח שזה היה עושה לי רק טוב לו היינו מכירים כבר הרבה זמן והיינו לוקחים קצת טיים אאוט אחד מן השנייה כדי להתגעגע קצת, אולי כדי להרגיש שוב עד כמה אתה אוהב.
ואני אוהב. לא הייתה לי ולא תהיה לי אהבה כזאת חוץ ממנה.
נכון שעכשיו כל אחת/ד שקרא/ה את המשפט/ת האחרון/ה אומר/ת לעצמה/ו "כאילו שאף פעם לא חשבתי ככה". אבל לא אכפת לי. תאמרו.
העניין הוא שאנחנו מכירים מהפוסט הראשון בבלוג. (היא הבחורה שם. מה לא הבנת ציון?).

פגשתי בחורה אחרת שאני אוהב בדרך לגמרי שונה. לבנה (שם בדוי. השם המלא שמור במערכת האתר. לא באמת.) היא בערך כל מה שלולי לא, אבל יש גם כמה קוים משותפים.

התחלתי "לצאת מהארון" בפני מלא אנשים שאני מכיר (וגם לא מעט כאלה שאני לא ממש). גם ככה אני נהנה לפעמים להכניס אנשים למבוכה.
האמת היא שבחורה די שווה אמרה שלא אכפת לה להרביץ לי קצת.

אספר חוויות.
ביי ביי.

לפני 18 שנים. 11 באוגוסט 2006 בשעה 0:28

שמתי עין על מישהי שהפגינה כלפי קרירות. (מגיע לי פרס דארווין, יען כי למי זה לא קרה אתם אומרים ובצדק. אלא ש)היום יצא לי לגמרי במקרה להכיר את אמא שלה, שלגמרי במקרה ניסתה להכיר לי אותה.
היום הכרתי בחורה חמודה שהייתה בכוכב נולד. מעניין מה יהיה לה להגיד כשאספר לה על תוכן הפוסט הראשון (ותכל'ס, המשמעותי) בבלוג הזה.

לפני 18 שנים. 9 באוגוסט 2006 בשעה 21:50

שיש אנשים שלא רוצים ילדים ולא בהכרח רוצים להתחתן