|
|
|
1. לא לרצות יותר ממה שאני יכולה לקבל.
2. יותר מרבע שעה פורנו ביום זה כבר מזיק למוח(:
3. איפוק זה דבר מחרמן.
4. איזה כיף לי שיש לי אותך.
5. דברים שאסור לי לעשות הם כל כךךךךךך הרבה יותר מהנים(:
החרמנות הרגה את החתול.
טוב, עדיין לא....
אבל יש לי הרגשה שזה יקרה ממש בקרוב(:
זה היה מטורף. היה אור, וכולם יכלו לראות אותי... אבל אני הצלחתי לראות רק צללים- מביטים עליי מתוך החשכה שמסביב. ואני לא יודעת אם רציתי אותם שם או לא, אני לא חושבת שממש חשבתי באותו רגע. ואז ניגשת אליי. הבנתי שאני צריכה להשפיל מבט, אבל רציתי להסתכל עליך.
רציתי לראות איך אתה עושה אותי שלך. אף פעם לא היית כל כך קשוח איתי. אמרת שזאת תחרות וצריך לנצח. לא כל כך הבנתי, אבל לא רציתי לאכזב אותך, אז נשארתי
על הרצפה, מנסה להתגבר על הרצון להתכרבל צמוד אליך. אני לא יודעת מה עשית לי, אבל רעדתי עוד לפני שנגעת בי... מולנו היו המתחרים- גבר ושתי נשים, שהצלחתי לראות ברגעים הספורים לפני שהאצבעות שלך התחילו לטבול בבריכה שיצרתי בתוכי. מרגישה משהו נדחק אליי מאחור, ולאחר מכן תחושה נעימה שמתפשטת בבטן... לחשת לי: "תדאגי שלא יברח" ומשכת אותי מהר למצב עמידה. תחושה קלה של סחרחורת... בחיים לא התעוררתי כל כך רטובה.
תמה לה תקופת העבדות
למילה הכתובה
ולנוסחאות.
עכשיו אפשר להשתעבד מחדש
לתענוגות הגוף
והנפש...
כל כך חיכיתי לזה,
שלא יכולתי להתאפק,
וקפצתי יש למים,
בלי לבדוק אותם קודם.
הם היו כל כך נעימים...
תענוג צרוף.
בזמן האחרון הייתי בהרבה חנויות צעצועים.
בתור ילדה סקרנית...
היה לי קשה מאוד להתאפק ולא לקנות הכל...
חוץ מהדברים המפחידים האלה,
שנראים כמו פסל סביבתי...
אז נאלצתי להסתפק רק בחלק
(מסכנה שכמותי...)
עכשיו צריך למצוא קופסת צעצועים יותר גדולה (:
וזמן למשחקים...
אחרי כל כך הרבה
שנים,
מעשים,
נסיונות,
גילויים,
חוויות,
הרפתקאות,
שטויות
ומלחמות
אני פתאום קולטת
שאני מרגישה הכי חופשייה
כשאתה קושר אותי.
תשחרר אותי?
אני רוצה לשלוט בך,
אבל באמת....
לא כמו שאתה נותן לי לפעמים להרגיש למעלה,
ואחרי שנייה מצליח לפרוט עליי,
ולהפיק איזה צלילים שרק תרצה.
אני רוצה לשלוט בך,
מבפנים ומבחוץ...
שכבר לא תזכור מי אתה ומי אני,
או איך הגענו למצב הזה בכלל.
אני רוצה לשלוט בך,
כי זה מה שאני רוצה.
אבל בעיקר,
בעיקר כדי להעניק לך קצת מאותה חוויה מופלאה
שאותה תמיד אני מרגישה.
[b]
איך עינגת אותי, ואיך הכאבת לי,
ואיך משכת אותי עד לקצה,
ואז עוד קצת...
מנסה בכוח לגרום לי לתחושות
של סתירה פנימית ופחד,
בלבול, ו"אלוהים איפה אני בכלל"...
ומאיפה אתה בכלל יודע, בכזה דיוק, איפה הקצה הזה נמצא?
ואיך אתה יכול להוביל אותי על אותו שביל דק בלי שאני אפול?
וכל כך רציתי להישאר שם, במקום הזה,
וכל מחשבה הגיונית אמרה לי לברוח משם.
ואתה יודע בדיוק כמה אני צריכה.
עוזב אותי במקום הכי רחוק שאני יכולה להגיע אליו,
ושנייה לפני שאני נהפכת לרסיסי גוף.
אני אוהבת לפעמים שאתה מוכיח לי
שבעצם....
אולי עדיף שתחליט בשבילי.
לא, לא הפרק באבנורמלית שהיינו צריכים להשלים לבד מהספר.
אני מדברת על ללמוד את עצמי.
כרגע אני עומדת פחות או יותר על נכשל.
ממחר-
מתחילה להתכונן למועד ב'.
גם כשאני חושבת שכן.
כשאני רוצה עוד,
אני אומרת לך להפסיק.
אם אתה מקשיב לי,
אני שונאת אותך.
תנסה ללכת עם מה שאני לא אומרת,
כי לי עצמי אין מושג.
ואל תוותר לי,
כמו שאתה תמיד עושה...
אני רוצה לראות לאן אני יכולה להגיע.
