את מזכירה לי מישהי...

איפשהו שם זה נמאס.

אני מניחה שזה מגיע בשלב שאת לומדת סופסוף כמה את באמת שווה.

כמה מעבר ליופי, tits and ass וסקס מטורף.

ובלי ספק, לרוב עדיף שיש את אלה, הרבה דלתות נפתחות ובמובן מסויים החיים יותר קלים, יש יותר בחירות.

אבל

נמאס.

נמאס לשמוע את זה. גם נמאס אפילו לקלוט את התגובה.

נכון, זו הדרך הראשונה להעריך בנאדם כשפוגשים אותו, וכמובן שגם לי אכפת ואני לא יוצאת מהבית עם פיג'מה ושיער הפוך כמו שיצאתי מהמיטה.

אבל למה זה צריך להיות כל כך בוטה? ולפעמים ההערות אפילו לא נאמרות כמחמאה, אלא מישהו פשוט מבחין ומציין עובדה.

כמו זר ברחוב, כמובן לא לפני שסקר אותך מכף רגל עד ראש. לפחות עדיף שיאמר ולא ישרוק או יעשה קולות.

אנשים שעומדים קרוב מדיי באוטובוס או בתור ובוהים ב'נקודות אסטרטגיות' בלי בושה.

או השכן שנעצר להסתכל עליי פאקינג זורקת את הזבל אם אני במכנס קצר.

נמאס שהעולם בוחן אותך כחפץ

חווה את ההוויה שלך כקישוט או צעצוע

פשוט כי זה הדבר הראשון שהבחין בו אצלך - ונתקע שם.

ז"א הרבה פעמים בכלל לא טורח להמשיך הלאה ובכנות להכיר מי את.