מראות מחוץ לתלם

אישה חכמה אמרה לי :
איך אתה רוצה להבין נשים ואנחנו לא מבינות את עצמנו .

לו הבטת אל תוך עייני, היית יודעת.
לו הקשבת לנשימותי , היית שומעת.
לו חשת את ליבי, היית יודעת.
לא מי אני כי אם מי את.

קראתי באחד הבלוגים משל על בעלי חיים החל מדגי הים וכלה בחיות הבית.
גם לי יש אחד :
לאיכר אחד היה כלב רע מנוול אמיתי אך הוא סיפק לאיכר את רצונו ונשך
את כולם , גם את האיכר נשך לא אחת אך האיכר אהב את כלבו הרע
וקיבל זאת כחלק מהקשר עם כלבו.
יום אחד כלבו של האיכר ברח, ביקש האיכר כלב אחר ומצא כלב טוב נאמן.
ניסה האיכר לגרום לכלב להיות רע ולנשוך, אך הכלב היה טוב וסרב לנשוך.
נואש האיכר מהכלב ובעט בו.
יום אחד נכנס גנב לחווה ותקף את האיכר , התנפל הכלב ושיסע את הגנב
כי כלב טוב היה ונאמן.

באתי אליך נערתי.
את זרועתי פתחתי
את נישמתי חשפתי
בחיבה אותך עטפתי.
לפנק, לנחם חפצתי.
אי שם שגיתי טעיתי
ובך היקרה חטאתי
את חותמי בך נתתי
כיצד אביע חרטתי ?

דעי , נכנסת לי מתחת לעור.

[b]אמרה מי שאמרה שיהלומים הם החברים הטובים ביותר של האישה.
האם יתכן שפנינה היא חברתו הטובה של הגבר ?
נכנסתי לחייך בסערה, הפצעתי כברק.
ספינת חיי הפליגה , התורן נשבר.
למחוזות רחוקים יצאתי ללא דבר.
למצוא אוצרות, עד קצות המדבר.
חיפשתי מצאתי פנינה מזן שנגמר.

כבר אמרתי לא כל אדון הוא גם גבר

הלך יהודי לעולמו והגיע לשערי שמיים, נאמר לו שדינו גהנום.
אבל מאחר ופעם בחייו תרם תרומה, ניתנת לו האפשרות לבחור.
שאל מה יש ?
אמרו לו : גהנום אמריקאי, גהנום שווצרי, גהנום ישראלי.
חשב וחשב ובסוף בחר גהנום ישראלי.
אמרו לו אין בעייה אבל למה דווקא גהנום ישראלי ?
אמר הישראלי תראו אצל הישראלים.
מילה זו לא מילה.
שעה זו לא שעה.
גהנום זה לא............

באתי אליך יחף, באתי ערום.

עזבתי מאחור את שהיה עד הלום.

על טס הגשתי את לבי היתום.

קחיני אמציני עד תום.

כשתיקראי תדעי,
שאי שם אני.
ביד רועדת,
לוחץ עלי מקלדת.
חש מרחוק,
דמעותיך בתוך הצחוק.
ילדונת עצובה
אתן לך את ליבי לערובה

אני כי אני
ולא כי ההוא הלך

קבליני כי אני איתך
ולא כי ההוא ברח

פיתחי לי את ששלך
ולא כי ההוא שכח

ואל תגבי ממני כך
את מה שההוא לקח.

נכתב לאחת שלא מבינה.

[b] בימים האחרונים פיתחתי לעצמי הובי קצת חולני, מוצא את עצמי "פולש" לבלוגים של אנשים אחרים וקורא בסקרנות חולנית .
יודע אני שהבלוג משמש להרבה אנשים אסלה או מרקקה שאליה מקאים ויורקים את כל החרה ( סליחה על הביטוי ) שהצטבר וחוסם את הנשמה.
מאחר ובאופן טבעי אני מתעניין במין היפה, קורא אני בעיקר בלוגים של נשים.
בנות זה אני או שבאמת רע לכן ?
כמה סבל , כמה כאב , כמה יאוש, מסתתרים בין השורות .
נכון שחלק מהבנות נהנות מכאב אבל זה לא הכאב הנכון, חסר קצת חום, קצת אהבה ( אני לא תמים ) קצת יחס אנושי וכבוד.
אולי זה הסתיו ואולי אני רגיש מדי אבל עצוב לי. בעיקר כי אני לא יכול לעזור.