שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים בתוך ארון הקודש

מחשבות, הגיגים ותובנות של חובב סאדו חרדי
לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 23:08

יובל נכנס למשרדו במצב רוח מרומם. על שולחנו מונחים הטפסים לעיסקה משמעותית שיזניק את העסק אל על ויוכיח למשקיעים את רצינותה של חברת m.m.h.
צלצול טלפון קטע את חלומותיו. מנהל קשרי סחר של החברה דיווח על תביעת ענק שהוגשה נגד החברה עימה רצה יובל לסגור עסקה.
יובל ריסק את הסיגר שהחזיק בין אצבעותיו לתוך מאפרת הקריסטל שעל שולחנו. זעם כבד ותחושת כישלון מילאו אותו. במצבים כאלו ידע, רק חיקה החמים של טליה ישמור על שלמותו.
יובל יצא ממשרדו ופנה למכוניתו. כעבור רבע שעה נכנס לביתו ופנה לעבר חדר השינה. את טליה הוא לא מצא שם. מיואש ועצבני החל לחטט בארון. איבר מינו הזכיר לו את חסרונה של אישתו. הוא כמה לה ומתוך ייאוש החל נובר בלבניה של טליה.
יובל פשט את בגדיו והחל מודד את החוטינים היפיפיים של טליה.
בעייפותו ובעצביו נרדם והתעורר רק כשטליה העירה אותו.

לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 22:56

טליה אשתו של יובל היא אישה חלומית. גוף מעוצב כגיטרה, שיער שטני גולש, עיניים כחולות בעלות מבע עמוק. שפתיה עבות ואדומות ושני שדיה בולטים מבעד לבגדי היוקרה שנהגה ללבוש.
אישה חכמה טליה, תומכת ומבינה, חמה ומסורה. הזוגיות של יובל וטליה צויינה לשבח בחוגי האצולה הישראלים.
טליה אהבה את גבריותו של יובל, חוסנו וקשיחותו שבו את ליבה בפעם הראשונה שפגשה בו בבית קפה בהרצליה.

בוקר קייצי באמצע יולי, יובל מתעורר ב7.00 בבוקר ככל יום ומתארגן ליציאה לעבודה. טליה עדיין נמה את שנתה עטופה בחלוק סטן זכר לסקס סוער שהתחולל בליל אמש. יובל הגניב נשיקה ללחיה הסמוק ויצא לעבודתו. אלא שלא היה זה היום המוצלח של יובל.

לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 22:39

יובל הציץ בסדר היום שלו שאורגן מאמש על ידי מזכירתו החרוצה.
ניחוח הקפה הטרי הקדים את מעיין שפתחה את הדלת והניחה ספל מהביל על השלחן. חיוכה המקסים שבה את ליבו והוא הושיט לה את ערימת המכתבים למשלוח.
יובל אינו גבר שאמור להגניב מבטים ממזריים לבחורות, בביתו ממתינה אישתו טליה, בת 40 יפיפיה וחמה. אלא שלאחרונה מונעת טליה מיובל את גופה.

לחץ להמשך http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86669&blog_id=21248

לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 22:36

יובל הוא מנכ"ל חברת היי טק מצליחה. גבר נאה בן חמישים ואחת, מוצק וחזק. יובל הוא סמל המצליחנות הישראלית, חכם, עשיר, נאה ומחוספס. פרצופו מעוצב בחיוך לגלגני שבקצהו סיגר שמן.
בנין המשרדים של חברת m.m.h. שבבעלות יובל, שכן באיזור תל אביבי שקט. בנין בן 4 קומות, מכוער מבחוץ ויפה מבפנים. יובל לא חסך מאומה בכדי להשרות אווירה נעימה לעובדים בחברתו.
משרדו שלו שכן בקומה השלישית. יובל עקף את עמדת המזכירות שלפני משרדו. מעיין המזכירה הצעירה והחדשה שלו חייכה את ברכת הבוקר טוב שלה. נערה חיננית, בת 19 שמשלבת לימודים עם עבודה.

לחץ להמשך http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=86668&blog_id=21248

לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 11:16

נאמר בתורה "ואת זכר לא תשכבו משכבי אישה". אסור לגבר לשכב עם גבר וזה איסור חמור. אין באיסור הזה שום הקלה, אסור וזהו.
הקהילה החרדית דוחה את ההומאים. בעבר לא נתנו את הדעת על סבלם של ההומאים. כיום ניתנת תמיכה לבעלי הנטיות הללו.
בישיבות החברה מנדה את המחזרים אחרי חבריהם. מי שיצא עליו שם הומו, כמוה כפשיטת רגל. בחורים יתרחקו ממנו, יקשה עליו למצוא חברי חדר וכד'. בחור שייתפס ששכב עם בחור אחר יעוף מהישיבה. כמעט ואין בזה הנחות.
בבתי הסוהר תופעת הגייז נפוצה יותר בגלל שאינם חיים עם נשים. ישנה דעה רווחת שמשום כך ישנם הומואים חרדים, וככל שהישיבה סגורה יותר, התופעה מצויה יותר.

לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 11:03

בין החרדים והחילונים פרוס סדין ובו חור קטן דרכו מציצים החילונים להוויה החרדית (בערך מתוך הספר 'החרדים').
ישנו מיתוס מפורסם שהחרדים עושים סקס (תשמיש המיטה בטרימינולוגיה ההלכתית) כשסדין מפריד בין האישה לגבר. זהו שלא. על פי ההלכה, סקס אמור להיות כשבני הזוג מעורטלים בלבד. נכון שאסור לעשות סקס באור או ליד אנשים זרים, אבל חוץ מזה הכל מותר.
מותר סקס אוראלי, אנאלי (בלי לשפוך), לנשק, ללקק. הכל.
התנוחה המיסיונרית היא המומלצת, אבל מותר כל תנוחה אחרת. ככלל, רוב המיתוסים הם המלצה ואינם מחייבים.
בחסידות גור ישנם כללים קשוחים יותר, אבל אין מי שיקיים אותם. בציבור הליטאי מאפשרים לבני הזוג להנות כרצונם.

==> רוצים לדעת עוד? כתבו בתגובות את מבוקשכם.
דניאל

לפני 17 שנים. 16 באפריל 2007 בשעה 8:34

היום יום הזיכרון לששת מליונים הרוגים בני העם היהודי.
היום יום הזיכרון לגבורת העם היהודי בגטו ורשא.
העיתונות החרדית נוהגת לטשטש את פעילותם של מנהיגי החרדים במרד. הרב מנחם זעמבא הי"ד היה מנהיג היהדות החרדית בגטו ומרבית חוקרי התקופה מצדדים בכך שהיה שותף להכנות.
במערכות העיתונים הממוזגות, ישובים על כיסאות נוחים, מנשנשים עוגיות, לוגמים מפחיות קולה קרות ומחליטים שלא יכול להיות שהרב זעמבא יתמוך בציונים.
הם לא חיים את התקופה הקשה, את סכנת האבדון שריחפה על כל תושבי הגטו. הם חיים את עצמם, את האידיאולוגיה (שיתכן והיא נכונה) ומנסים לשכתב את ההיסטוריה לפי ההשקפה המפלגתית.
וכבר אמרו שהעיתונות החרדית אינה מדווחת מה היה, אלא מה צריך להיות...

לפני 17 שנים. 15 באפריל 2007 בשעה 18:57

הרעיונות של כולם פחות או יותר זה לעזוב את העולם החרדי.
אז ככה, אני חרדי ואני מאמין בדרך שלי. רק שבא לי מוות להישלט. אני יודע שאין סיכוי שזה ילך יחד.
אני לא מתלונן, עשיתי את החשבון שלי והחלטתי להקריב את תשוקתי לרגלי אישה בשביל האמונה שלי.
הלוואי ואמצא מלכה שתאפשר לי לשרת אותה כחרדי, אולי אולי אחרי נישואיי אגלה שאישתי מלכה באופיה (דבר נדיר לכשעצמו) ואם לא אז כפרה.
דניאל

לפני 17 שנים. 15 באפריל 2007 בשעה 17:38

לציבור העצום שממתין להפצעת הסיפור שלי 'פרוטקשן'.
אני יודע שאף אחד לא ממתין, אבל תדעו שהסיפור קיים אלא שחל עיכוב בלתי צפוי, 'כח עליון' שמונע ממני לפרסמו לאלתר.
הפרסום בקרוב
==> שווה לחכות <==

לפני 17 שנים. 15 באפריל 2007 בשעה 14:47

סיפור מפרי עטי על מנכ"ל ישראלי נאה, חזק ועשיר שנאלץ לבקש את חסותה של מזכירתו הצעירה והמדהימה.
הגיבו ותנו לי כח להמשיך.
משתלם לכם אני יהלום לא מלוטש...