הייתי בהרבה תחנות עם הרכבת שלי.
לאחרונה הרכבת חונה-
לא רוצה להשתמש בה .
הגענו יחד למקומות שונים ומגוונים,
אהבתי בעיקר את התחנות ,
שבהן העלתי את סף הריגושים,וכל כך הרבה אדרנלין זרם בעורקיי.
עם הזמן התחלתי להאמין שהתחנות, אלו שהיו רוויות בשליטה,הן אלו שהציפו אותי,היום אני יודע שהתמכרתי להרגשה.
בתקופה שבה הרכבת חונה,אני "מתנזר" ומרגיש "נקי",ומרגיש מוצף בכמויות אדרנלין שזורמות, וזורמות.....
לא זוכר תקופות שבהן אני אחוז תזזית, להספיק עוד ועוד.
יש לי חבר טוב, כשהוא אמר לי את זה לא חשבתי שהדברים יחלחלו,מומי אתה שוב פעם "חי",
וכן אני מרגיש חיות,כל מה שעברתי בשלוש-ארבע שנים האחרונות,מתגבש אצלי בתודעה ליצירה אחת.
אני חייב לברר עם עצמי עובדה ולכן אני בהפסקה בכל מה שקשור לשליטה. יש לי הרבה סיבות להיותי במקום שאני בו, אבל אני רוצה להיות בטוח. האם הסיבות שבגללן אני נמשך לעולם השליטה עדיין תקפות? האם אני רוצה לשחק את המשחק שבו "מקטינים" אחרים? או שאני בוחר להגדיל את עצמי?
בוחר לנתב את עצמי בדרך אחרת, הרי הייתי בנקודה שבה הרגשתי שגל ענק בא להטביע אותי, ומייד בחרתי להוציא גלשן ולהנות. להילחם בפחד שכל כך העיק ולהנות! וזה הכיוון שלי. ללכת רק עם מה שעושה לנשמה שלי טוב, ויהי מה!
לפני 15 שנים. 23 בספטמבר 2008 בשעה 20:10
