אפילו בחושך

אתמול, עברה בי התרגשות קלה,
כל כך רציתי להגיע לבית-
כן אני, משום מה, עדיין קורה למקום הזה בית.....
למרות שהרבה דברים, אצלי השתנו,
בעיקר בתפיסה.

אתמול, בכניסה, הרגשתי שמחה,
כל כך התגעגעתי, לכמה דמויות-
שתופסות מקום נכבד אצלי בהוויה.
אחרי נשיקות וחיבוקים ( עם ציצי חזק, כמובן),
מצטרף לרחבה.

אתמול, במסיבה, העיניים שלי קולטות אותה...
רוקדת לידי כשוטרת מדהימה, אבל רומזת לי היטב...
"אני פה בשליטה", מסר הוחזר, דרכנו נפרדו,
לידי שכב לו עבד למרגלות שלוש מלכות-
נו בסדר, אחרי כמה דקות זה אותי התחיל לשעמם.

היא אמרה לי בפינה, שפעם האווירה הייתה הרבה יותר חמה,
הנהנתי, בהסכמה-
אבל האם זה נכון?
האם פעם האווירה הייתה חמה או שפעם הרגשתי כחלק מהחבורה?
האם פעם האווירה הייתה חמה, בזכות העובדה שהיינו קבוצה מדהימה?
אנחנו יוצרים את האווירה, ואת התפאורה-
ואולי מקומי כבר לא באותה הפינה?

לא חושב לוותר על הפינה, יש שם כמה וכמה,
שהנוכחות שלהם ליד, אותי משמחת!