אפילו בחושך

הולך בכמה נתיבים, מפסיק להתבונן בפרצופים,
לא מזמן ידעתי לפענח את הסימנים-
היום אני יודע שסימנים, לרוב מטעים.

בוחר לפסוע בכיוון שלא כל כך מובן לי לפעמים,
אבל מחליט להמשיך- הרי בדרך אני מגלה עוד כמה דברים חשובים,
דברים שנוגעים בי.

ממשיך באותו מסלול,
הפעם בוחר לפסוע עם כמה שפחות פנים,
הרי אותם פרצופים אותי כבר מבלבלים.

היום, יותר מתמיד, אני לא יודע מה מחכה מעבר לסיבוב,
אבל בטוח שזה יהיה טוב.
ורגוע- כי יש לי כמה חברים טובים, שיודעים אותי להכיל מסתבר.
כאלו שיודעים לחזק את מה שאצלי נראה כל כך חזק , והוא בעצם לא....