לפני 15 שנים. 16 בנובמבר 2009 בשעה 4:55
אני יודע שההתנהגות שלי לאחרונה,
אופיינית למומי, שלפני הרבה זמן.
למומי שמחליט לחתוך-למתוח קו,
חייב להודות, שלא רציתי להגיע למצב הזה,
אולי זו התנהגות ילדותית של שני ילדים שמטפחים אגו?
ואולי החלטתי שמגיע לי יחס אחר...
התחושה שלי היא של תברח-אני בורח,
יותר כדי להגן על עצמי מאשר לפגוע,
לא רוצה לפגוע באחד האנשים שהכי חשובים לי בחיים.
יש כנראה גבול למה שמומי יכול להכיל,
אני יודע בדיוק מה ערכי,
ולא מוכן ש"חברים טובים" יערערו לי את הביטחון הזה,
אני חושב שאני יודע להיות חבר,
אז מי שמחליט להיות חבר שלי- שפשוט יהיה!
