היום הוזמנתי לעבודה,
שבדרך כלל היא מאוד מהנה.
הצד השני שלי מתגלה,
בו אני עושה ההפך- ומרגיע את המטופלים,
וברור שגם אותי.
הפעם הוזמנתי ואולי לא במקרה,
אל זוג שכנראה את דבריי רואה- מאוד מקווה שכן.
התחלתי במשימה והיתה אווירה מקסימה,
באיזהו שלב דברים התגלגלו שלא לרוחי.
אני מבהיר הכל מלכתחילה ובדרך כלל אין בעיות,
לא מוכן לשלב את מה שרצית ואולי אתה גם.
כשראיתי מה נעשה,
החלטתי שאני אפילו לא מנסה להמשיך-
יש גבול לחוצפה.
יש לך מזל שאצלי וריד לא התפוצץ-
כי אז משהו על פרצופך היה מתנפץ,
וביננו-לא נראה לי שמישהו היה מתרגש מזה.
תעשו לי טובה גדולה ותפסיקו להתנצל,
אני בז לאנשים שכמותכם.
אם זו לא הייתה עבודה ששכרה בצידה,
והיית אטרקטיבית ונעימת מראה,
אולי הייתי מצטרף לחגיגה,
אפילו שהכונפה שלך בסביבה....
עכשיו רק המחשבה עושה לי בחילה !
שלא תבינו לא נכון- אני מאוד רגוע
לפני 17 שנים. 27 במרץ 2007 בשעה 18:01