לפני 20 שנים. יום שלישי, 26 בספטמבר 2006 בשעה 17:49
והנה חלום:
עומד מול אלפים
שמריעים ומבקשים
הדרן.
ואני עדיין לא התחלתי את ההופעה.
אז עולה לבמה ופשוט אומר תודה,
והקהל משתחווה לי, והולך.
ואז בחדר איפור, שר בלי לחן
לגור בתוך מראה
לחוש את האשמה
ולא לברוח
לגלף גוונים
מלוח שחמט בלי כלים
זה נעים
חוסר בטחון מגיע בעוצמות גדולות למגאלומנים.
וכשהוא בא, אני לומד לחבק אותו ולהגיד.
יהיה טוב.
והתקווה עוזרת.
קילומאניה עכשוי.

