לפני 12 שנים. 2 בדצמבר 2011 בשעה 19:37
אני צריכה בירה
אין במקרר ואני לא יכולה ללכת לקנות בגלל המצב שלי
הרבה זמן לא שתיתי
ומגיע לי!
אני עצבנית, ממש עצבנית
בא לי לחנוק מישהו לאט בנחישות וביעילות.
but not me
לפני 12 שנים. 27 בנובמבר 2011 בשעה 11:27
הרגל שלי כנראה שבורה וכל מה שאיכפת לי ממנו זה הפדיקור
מצבי רע מאוד רע
לפני 13 שנים. 25 בנובמבר 2011 בשעה 17:01
Leo Forte
הסאב שהייתי רוצה
הוא מדהים וכשהוא בוכה רק גורם לי לרצות להכאיב לו יותר ולנחם אותו באותה מידה.
רק חבל שהוא גיי ,
שהוא לא מישראל,
זה שהוא שחקן פורנו הייתי סולחת, כזו אני רחמנית.
לפני 13 שנים. 24 בנובמבר 2011 בשעה 19:22
שיהיה ברור
זה לא קולר אמיתי
אין לי צורך בכזה
זה לא שאני מנסה להרתיע מחזרים פוטנצאילים כי לא באמת איכפת לי אם יפנו או לא
כבר לא בטוח שאני מוכנה למישהו/מישהי.
זו בדיחה לכבוד שבוע האופנה
והיא מוצלחת.
בא לי מסיבה אלקטרונית טובה.
לפני 13 שנים. 20 בנובמבר 2011 בשעה 21:10
מכל הדברים שאני צריכה ממישהו שיעשה,
הדבר שהכי אין לי כוח לעשות בסוף היום זה להתקלח ואני אוססיבית לזה. אז אני צריכה מישהו שיכין לי את האמבטיה עם כל השמנים, המלחים, הסבונים וכמובן טמפ' המים.
שיקרצפו אותי עם הספוג׳ עם הרבה הרבה מוס סבון.
פנטזיות.
לפני 13 שנים. 19 בנובמבר 2011 בשעה 14:35
החלטתי אני רוצה בולדוג אנגלי
כן עדיף לאמץ כלב נטוש ועשיתי את זה פעמים רבות אבל בא לי עליו פיצי קטן כזה ,
זה החלום שלי מילדות והגיע הזמן להגשים לי אותו.
לפני 13 שנים. 8 בנובמבר 2011 בשעה 15:03
היה שקט
ניגשתי לדלת, טריקה קטנה.
חזרתי למיטה ונשכבתי לידך הגוף שלך עדיין חם, ליטפתי אותך, נשקתי לך
לא נשקת בחזרה רציתי לקחת אותך ולברוח שתישאר ככה תמיד.
היית צוחק עליי, מבלגן לי את השיער ואומר שאני מפגרת, ילדה קטנה שלא יכולה לעזוב במנוחה שום דבר.
אבל למה שאעזוב? את מה אעזוב?
את זה שצחקת איתי, עליי
על איך שהיית מנשק, מחבק, עושה אהבה
שהיית נחמד ואדיב וקשה ומציק
על זה שהיית שר לי שירי בלחישות, במיוחד את ההוא המציק ששרו לי כשהייתי בגן
על זה שקיבלת באהבה את העצבים, הבדיחות, ההשפלות הקטנות
איך שהסתכלת עליי
איך שהרחת
כששכבתי לידך הריח היה כמעט אותו הדבר אבל לא בדיוק
היה ניחוח קטן שהלך לאיבוד
אני התעקשתי שלא תלך אבל שנינו ידענו שאין מה לעשות, ידעתי אבל מי רצה להבין.
מי יכול לבוא אחרייך זו בדיחה
היית יפה, חכם כמו בנזונה עם חוש הומור מעוות. שלפעמים אפילו אותי לא הצחיק.
עכשיו בטח היית עצבני שאני שותה יותר מידי, מעשנת יותר מידי, ישנה יותר מידי
על זה שהשמנתי על זה שעכשיו בקושי אוכלת, מתעצבן ואומר לי להפסיק כי זה לא צריך להיות סוג של עינוי רוחני מבחינתי.
כן שנינו ויתרנו עלייך רק שלי כנראה זה טיפה יותר קשה.
כששכבתי לידך רק רציתי לברוח איתך,
חושבת במחשבות מעוותות איך אפשר לשמר אותך, צוחקת ובוכה על כל אחת מהן.
ועדיין רוצה להאמין...
פעם היית שואל אותי ״במה״?
עכשיו אתה לא יכול.
לפני 13 שנים. 5 בנובמבר 2011 בשעה 15:52
כמה פעמים אמרתם אני אוהב/ת אותך (במובן הרומנטי כמובן) ולא באמת התכוונתם? לא באמת רציתם? אולי הרגשתם משהו קליל אבל בטח לא אהבה?
או שפשוט רציתם להגיד כי רציתם להרגיש את זה?
אני יכולה להעיד על עצמי שהרבה
אבל למה אני לא יכולה פשוט לחייך ולשתוק?
השקט מפחיד?
חוסר הבטחון?
אולי שהמצב לא מוגדר?
אולי כי אני רוצה לשלוט ברגע?
זה אפילו לא להגיד ״גם אני״
אלא ליזום! אבסורד!
וברור שאני לא היחידה אז כמה אמרו לכם ולי בלי באמת לאהוב?!
עכשיו זה משעשע 😄
לפני 13 שנים. 31 באוקטובר 2011 בשעה 18:34
הויכוח הניצחי בין האומנות לבין מכירת האומנות, הזילות.
נימאס וזו הפגישה האחרונה שאני אתעקש על האומנות. כמה שהיא מוצלחת.
הם רוצים מסחרי הם ממני לא יקבלו!
כמה עצוב.
לכל אמן מחורבן יש את התג שלו, סימן ההכר, איך זה יכול להיות שמבקשים אותך ומניחים שתמכור את כל העקרונות לשם הכסף וכמה שאני אוהבת כסף אין סיכוי בעולם שאני אשתתף בהפקה דוחה ונתעבת.
מספיק שצלמי אופנה חסרי יכולת גונבים ממני רעיונות, מוציאים את זה בצורה הנחותה ומוכרים ביוקר.
שאני אמכור את עצמי?
כמו שאומרים זין בעין!
ואולי אני תמימה ואולי שאתבגר אחשוב אחרת.
מקווה שלא
לפני 13 שנים. 31 באוקטובר 2011 בשעה 16:18
עוד חוזר הניגון....