לפני שהתחתנתי הייתי יחידה עצמאית מבחינת רגשות שטוב אז טוב ושרע אז רע.
חלק מהמהות של להתחתן ולהחליט לחיות עם מישהו לכל חייך אומר לי שעברתי מיחידה בודדת ליחידה זוגית אבל עדיין יחידה ולא שתי ישויות נפרדות שחיות יחד.
למרות שלכל אחד מאיתנו יש את החלק שהוא רק שלו בזוגיות (פאבים וכדורסל לי ושופינג וזמן חברות איכותי לה) החלק הזוגי שלנו כיחידה אחת הוא החלק החזק והשולט ( אם זה מול הילדים ואם זה מול ההורים ואם זה מול חברים, אושה זה אני ואני זה היא ).
ברור שכאשר לשני החלקים טוב הכול טוב אולם מה קורה שלחלק אחד מהיחידה טוב ולשני רע , האם הטוב צריך לוותר על הטוב שלו, האם החלק הרע צריך להחזיק הכול בפנים כדי לא לפגוע בחלק הטוב.
אני יודע שמבחינתי התשובה קלה אם אושה במקום לא טוב אני לא יכול להתנתק ממצבה ולא משנה איזה חוויות עברתי כרגע (גם אם הכי טוב לי בעולם) ,זה מוריד אותי לקרקע במהירות שיא,גם אם זה הדבר הכי קטן והכי שולי שלא כדאי לה בכלל להתעכב עליו זה משפיע עלי .
מודה ומתוודה שבהיותי אני(סגור) אני פחות מראה את רגשותי אבל אין ספק כשאושה מדוכאת או לא טוב לא אז גם לי לא טוב ואני לא חושב שזה דבר רע כי אני לא חושב שאני יכול להיות באמת שמח אם אושה לא שמחה איתי .
ולסיכום שאלה
האם הרגשות של האחד צריכות להשפיע בכלל על הרגשות של השני , האם מבחינה רגשית זוג ביחד הוא שתי יחידות אוטונומיות אשר בקושי מושפעות אחד מהשני או סינרגיה של ישוית אשר לא יכולות להתקיים אחד בלי השניה ?