|
|
|
אל תבוא אלי עם יומרות גדולות
העצים הגדולים נוטים להרעיש בנופלם
ואני חובבת שקט
אל תבוא אלי עם יצר מרדנות
על כל אריה שמנסה לזקוף ראש
יש עשרה כלבים ממושמעים
אל תבוא אלי עם רשימת פנטזיות
החלומות היחידים שיוגשמו
יהיו שלי
בוא אלי נקי, טהור, כלי ריק
ואולי אם תהיה ראוי
אצוק אני לתוכך ממשות חדשה
בחשכת הלילה אוחז בידך
ובלי קול אמשוך אותך עימי לעבי החורש
לאן הולכים ישאלו אותי עיניך בלי קול
ואני אשים את אצבעי על שפתיך ואסמן לך לשתוק
וכך אוליך אותך עימי אל קרחת יער קטנה מרופדת אזוב
ושם במרכז תהיה מונחת לה מיטת אפיריון עטויה סדין אדום עליו אשכיב את גופך הרועד
ספק מצינת הלילה, ספק מהפחד מהלא נודע
וכמו במטה קסם יופיעו להם החבלים בהם אלפף ואעקוד את גופך
ועיניך יבטו למעלה אל הכוכבים הקטנים בשמים
ואני אפסע מעליך בחיוך ניצחון של כובשת
אשיל תחתוני
אפשיל את שולי חצאיתי
ולאט לאט כמו ניגון מכושף אקרב את מוקד תשוקתי אל פניך הקטנות
ועולמך הקט יתמלא חשיכה עת אצמיד אותך אל תוך תוכי
ושולי הבגד יצנחו להם מסביב פניך
לכסות בלובן הבד את כלימת פניך
עת אניע את גופי מעליך
כמו היית רק כלי עינוגים
חפץ חסר זהות
שנברא למעני
כור מחצבתי קווים מסותתים לכדי זוויתיות לא מאיימת
משובת נעורים שהזמן לא הכהה מעוקצה
ואני נשיות מתפרצת של עוצמה טהורה
כובשת את כל אשר ארצה במבט חד
מפלסת את דרכי ברגל יחפה
כונסת לתוכי בלי מילים
את מה ששלי בזכות
כי כוח החיים
מפעם בדמי
הנח את כבודך בצד
היום אינך זקוק לו
היום אשימך לכלבלב
אל ארבע תתרוצץ
לשונך משתרבבת בחוץ
ואני אזרוק אליך מפעם לפעם
פיסות קטנות של תשומת לב
אותן תלכך בלשונך מבין רגלי
צבעתי בשרי בפסים של ארגמן
וזעקת הגוף צבעה שקיעת יומי בזהב
ושתי ציפורי שיר הגיעו מקצוות תבל ונחתו על כתפי
וציפורני רגליהן המשוננות נננעצו בבשרי כמו סיכות קטנות של כאב
עת פרשו כנפיהן הקטנות ונשאו אותי עימן לעבר הלא נודע המחייך
אלוהים שלי רציתי שתדעי כי ביום שידעך כוכבי
ירקדו זאבים על הדם החם כאקט אחרון של פורקן
בכורתי, נשמתי, אהבתי
בעבור חופן ריגושים
